מעֵבֶר לתלות ולמשפחתיות – מבט ביקורתי על דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת בתזכיר חוק הירושה

במאמר זה ביקשתי לבחון את התיקון בתזכיר חוק הירושה לעניין החזקה ליצירת השפעה בלתי הוגנת.

כרקע לבחינה זו הראיתי את הבעיות בדוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת הקיימות כיום, לפני התיקון בתזכיר, וכיצד המבחנים הפסיקתיים של מרום הנהוגים כיום עלולים להוביל לאבחון שגוי של מצבי השפעה בלתי הוגנת. הבעייתיות הוצגה הן במצבים שבהם אין שימוש לרעה בתלות של המצווה בנהנה, והמצווה מעוניין להוריש לצד שמיטיב עימו, והן במקרים שבהם קיימת מניפולציה שלא לוותה בתלות או בבידוד מובהקים, כך שאף על פי שרצונו של המוריש מעוות, קיים קושי לזהות את ההשפעה הבלתי הוגנת.

התיקון בתזכיר שלפיו כל תלות בין אנשים שאינם קרובי משפחה מקיימת חזקה להשפעה מחמיר למעשה את הביקורת על מבחני התלות, שכן דרישות הסף לקיומה של תלות בעקבות התזכיר פחתו. העובדה שכל הורשה בסיטואציה של טיפול, שבה התלות מובנית, תחסה תחת החזקה להשפעה בלתי הוגנת, חותרת נגד רצונו של מצווה שמעוניין להוריש למי שהיטיב עימו, וכן מהווה תמריץ שלילי לטיפול.

עוד הראיתי כי התיקון בתזכיר היוצר דיכוטומיה בין בני משפחה לזרים עלול אף הוא להסיג את המצב לאחור. תיקון זה מהדהד קולות מן העבר אשר מבקשים לשמר את הרכוש במשפחת המוצא, ערכים שאינם מתאימים למשפט הישראלי המקדש את חופש הרצון של המצווה, ואת זכותו לעצב את חזון ההמשכיות שלו כחלק ממימוש האוטונומיה שלו.

לסיום, הצעתי כי החזקה אשר תאומץ לא תבחין בין בן משפחה לזר אלא תדרוש את קיום המניפולציה הנעשית תוך ניצול הפערים שבין הצדדים. החזקה עשויה להיות פסיקתית או באמצעות תיקון חליפי של החוק. בדרך זו ישקף התיקון את התמורות שחלו בהבנה של התהליכים הרגשיים שבבסיס התופעה של השפעה בלתי הוגנת, ופסקי דין חדשים אשר מהם משתקפת התובנה כי המבחנים הפסיקתיים הקיימים כיום אין בהם די.

התפיסה אשר תקודם באמצעות הגישה אשר הוצגה במאמר זה היא כי השפעה בלתי הוגנת שאיננה מוסרית היא השפעה אשר מעוותת את חזון ההמשכיות של המוריש, באופן שבו רצונו האוטונומי של המוריש מושפע באופן מניפולטיבי. לכן קיום צוואה אשר ניתנה תחת מצב של תודעה מושפעת איננו מקדם את האוטונומיה ואת חזון ההמשכיות של המוריש, וזאת משום שמדובר בחזון שקרי.