חוק יסוד: רטוריקה חוקתית

בתחילת שנת 2022 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק: יסוד זכויות בהליך הפלילי. הוצע לשלב תוכן המשלב סוגיות של סדר דין פלילי ודיני עונשין בחוק יסוד חדש. עיקר התוכן עיגן זכויות של חשודים ונאשמים והכריז על עקרונות וכללים מינימליים להגנתם. מקצת התוכן עיגן זכויות של נפגעי עבירה והטעים גם את תכליות האכיפה.

ממבט ראשון, הצעה ממשלתית לחוק יסוד חדש העוסק בזכויות בכלל, ובזכויות חשודים ונאשמים בפרט, נראתה כבשורה משפטית דרמטית, מהלך שאפתן, מכונן וחשוב. אולם היה זה רושם מוטעה: ההצעה הייתה חסרת השראה, חסרת שאיפות ממשיות, ללא פוטנציאל מכונן לשינוי הדין הקיים, ובחלקה אף ללא חשובה וללא התאמה להשתלב בדין החוקתי. ההצעה שיקפה איסוף של רעיונות ומסרים קיימים ורנדומליים לכדי מסגרת לא אחידה ולא עקיבה, שלא הייתה צפויה לשנות דבר לו התקבלה, למעט רטוריקה.

המאמר כולל שני מהלכים. האחד מאיר את ההצעה, מראה שההשפעה הפוטנציאלית אשר הייתה צפויה בגין השינוי המעמדי במדרג הנורמות כשלעצמו – דלה. זאת משום שחלק מהנורמות המדוברות כבר ממילא הוכרו כבעלות מעמד חוקתי, ומשום ששינוי מעמד כשלעצמו אינו צפוי לחולל השפעות רוחביות ממשיות, כעולה משלושים שנה של השפעה דלה עד אפסית של הדין החוקתי בשדה הפלילי. המהלך המשלים והמופשט מגולל את סוג השאלות הראויות להוביל רפורמה יסודית במשפט הפלילי. ההצעה לא הניחה בסיס לטענה שדרוש שינוי יסודי במשפט הפלילי בישראל. אף אם דרוש כזה, כפי שהמאמר גורס בקצרה, אין זאת אומרת שנדרשת פנייה לדין החוקתי. רמת ההפשטה של ההצעה זגזגה, וליכוד הנורמות שבתוכה יצר תוכן ללא לכידות רעיונית.