שימוש ללא רשות בדמות האחר: האם קמה זכות תביעה משפטית?

המאמר בוחן את תופעת ההתחזות לאדם אחר ברשתות החברתיות. תופעה זו צוברת תאוצה בשנים האחרונות בכלל הרשתות החברתיות, אך היא בולטת במיוחד ברשת החברתית טוויטר, אשר לה מאפיינים ייחודיים, שיוצגו במאמר.

הדיון בתופעת ההתחזות ברשתות החברתיות, כאמור, נערך בפתח המאמר, ולאחריו ישנה התייחסות לכלים הנורמטיביים הקיימים בישראל ובעולם: הזכות לשם טוב, כפי שזו מתבטאת בחקיקה האוסרת על לשון הרע; הזכות לפרטיות, כפי שזו מתבטאת בחוק הגנת הפרטיות; הזכות לפרסום, כפי שזו מתבטאת בפסיקה בארץ ובעולם; זכויות קניין רוחני, כפי שאלה מתבטאות בחוקים הנוגעים לזכויות יוצרים, לסימני מסחר ולעוולות מסחריות; ועוד. כפי שנראה, ניתוח של מסגרות אלה, תוך שימוש במקרי בוחן ודוגמאות, מלמד כי הן אינן מותאמות להתמודדות עם מאפייניה הייחודיים של התופעה.

משום כך, הטענה המרכזית של המאמר היא שיש להתקין כלי משפטי חדש, אשר יגן על זהות האדם שאליו מתחזים. לצורך כך, מוצעות במאמר שלוש דרכי פעולה שונות: פיתוח של הזכות לפרטיות והתאמתה לעידן הרשתות החברתיות; הכרה בזכות הקניינית של אדם הפעיל ברשת חברתית על ציבור עוקביו; וכן המשגה של זכות חדשה, הנגזרת מהזכות לכבוד האדם: הזכות לזהות ציבורית אותנטית. לכל אחת מאפשרויות אלה יש מאפיינים שונים, אשר ייבחנו במאמר. כמובן, בשל רוחב היריעה המוגבל, מדובר בהצעות ראשוניות, ומהותן היא הזמנה לפיתוח השיח האקדמי והמשפטי בנושא. במאמר יוצגו גם מבחני-משנה, המבוססים על עקרונות תיאוריית צדק ביחסים, אשר מוכרת זה מכבר בספרות המשפטית. מבחני משנה אלה נועדו לסייע בעריכת איזון בין הזכות שתיבחר מבין המנויות לעיל, במטרה להגן על האדם שאליו מתחזים, לבין הזכות לחופש הביטוי.