תיקון חוק הירושה: חלקו של בן-הזוג במותו של אדם, בין דיני הירושה לדינים אחרים

הדיון הציבורי והפרלמנטרי שסבב את הליכי הכנתו וקידומו של תזכיר חוק הירושה החדש עסק רבות בשאלת דמותו של בן-הזוג על פי החוק המוצע, ובפרט ההצעה להרחיב את הגדרת המונח 'בן-זוג' בחוק באופן שיחול גם על זוגות שאינם נשואים ובכללם זוגות בני אותו מין. תשומת לב אקדמית נרחבת הוקדשה גם למעמדם של בני-זוג שלא נישאו והם בבחינת 'ידועים בציבור', או של בני זוג שנישאו ונפרדו ללא פירוק נישואיהם בגירושין. אלא שלצד הדיון הנרחב בסוגיות אלו הוקדשה בעת האחרונה אנרגיה מועטה על מנת לעמוד על טיבו והיקפו של החלק לו זכאי בן-הזוג לפי החוק המוצע, וזאת חרף העובדה שהתזכיר מציע שינוי בהיבט זה ביחס לדין הקיים. זאת ועוד, למן התיקון האחרון בעניין זה בחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "חוק הירושה") ועד עתה חלו שינויים משמעותיים בדפוסים החברתיים הקשורים למערכות יחסים זוגיות (כגון עלייה בשכיחות הגירושין, בשיעור המשפחות המורכבות והמשולבות, ובהיקף ההולדה שלא במסגרת נישואין); שינויים כלכליים (כגון עלייה בשיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה); כמו גם שינויים משפטיים המשפיעים אף הם על התוצאות הכלכליות של מותו של בן זוג, כגון התפתחויות בדיני יחסי הממון בין בני-זוג, דיני הביטוח הפנסיוני, ולעיתים גם ענפי דין אחרים כגון דיני הנאמנות.

מעבר לצורך בעדכון, מעמדו של בן זוג לצרכי ירושה ראוי לעיון גם בשל אופיו המיוחד. חלק בן-הזוג משלב בתוכו היבטים הקשורים באומד דעתו של המנוח המבקש להיטיב עם בן-זוגו (על רקע התחזקות המשפחה הגרעינית מול מבנים משפחתיים מסורתיים יותר), יחד עם הצורך בהגנה על בן-הזוג, השותף למשק הבית, מפני שינוי מופרז באורחות חייו. בדומה, חלק בן-הזוג עשוי לשמש כגמול על תמיכה וטיפול לו זוכה המנוח, ברגיל, מבן-זוגו, בפרט כאשר פטירתו מתרחשת לאחר תקופה של מחלה או תלות. יתירה מכך: בעוד הורשה לצאצאים מבטאת פעמים רבות יסוד של המשכיות שושלתית, ההורשה לבן-זוג, בוודאי לעת זיקנה, היא פעמים רבות בעלת אופי זמני בהיותה העברה אופקית במסגרת תכנית ההעברה הבין-דורית. במילים אחרות, פעמים רבות בן-הזוג היורש יחזיק ברכוש שירש לתקופת זמן מוגבלת בלבד, בתומה הוא צפוי לעבור בעצמו מן העולם ולהעביר את הרכוש ליורשיו שלו. ממילא, ההורשה לבן-הזוג היא לעיתים גם מנגנון ביניים בדרך להורשה בין-דורית, כשתכניות ההורשה הצפויות של בן-הזוג השורד עשויות להשפיע על היקף החלק אותו יחפוץ המנוח להעביר לבן-הזוג במותו. בדומה, המנוח עשוי לראות בבן-הזוג שותף לדרכו בחיים, אם מבחינת זיקתו של בן-הזוג אל הרכוש שנצבר (הן מכוח השימוש השוטף בו והן מצד התרומה לצבירתו) ואם מבחינת החזון העתידי, המורשת האישית ואף תכניות ההורשה העתידיות. גם מבחינה זו, אפוא, חלק בן-הזוג בירושה על פי דין הוא בעל אופי ייחודי, הראוי לדיון עדכני.

מטרתה של רשימה קצרה זו היא משולשת. ראשית, אציע בחינה ביקורתית של עמדת החוק המוצע בקשר לחלקו של בן-הזוג, תוך דיון בשינוי המוצע אודות היחסים בין בן-הזוג לבין קרובי משפחה שאינם בני הפרנטלה הראשונה. אבקש לטעון כי על חוק הירושה להפנים שינויים בתנאי החיים ובתפיסות המשפחתיות, שהופנמו משכבר בענפי דין אחרים. בהתאם, אציע לעיין מחדש בחיזוק זכותו של בן-הזוג מול קרובים ממעגלים רחוקים, ומנגד אציע לבחון את האפשרות לחזק את חלקו של בן-הזוג, במקרים מתאימים, דווקא מול צאצאים. שנית, אדגים דרך עיון בחלק בן-הזוג בירושה את האינטראקציה בין דיני הירושה לבין מערכות דינים אחרות העשויות לפעול לעת מותו של אדם, הכוללות את דיני הנאמנות, דיני הביטוח ודיני יחסי הממון בין בני-הזוג. במסגרת זו אטען כי יש לחשוב על תיקון דיני הירושה בתוך מארג הדינים הכולל הנוגע להשלכות אפשריות של המוות, תוך חתירה להסדר מלא וקוהרנטי. אבקש לטעון כי יש לעצב דין הלוקח בחשבון את מערכות הדינים האחרות, הן בקביעת היקף חלקו של בן-הזוג בדיני הירושה לפי דין, הן בקביעת ההגנות הדרושות על זכויותיו של בן-הזוג מכוח דינים אחרים או עיצוב כללי הירושה לפי צוואה, והן מבחינות אחרות. שלישית, אבחן את האופנים העמוקים יותר שבהם מצטלבים דיני הירושה ודיני הרכוש הזוגי (כלומר מערך הדינים המסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג), לקראת דיון רחב יותר באופיים של היחסים הרכושיים בין בני-זוג לעת מוות, שאינו בא לידי ביטוי בתזכיר הנוכחי. אבקש להציע מתווה ראשוני להסדר המביא הצטלבות זו לידי ביטוי הולם.

ממטרות אלו נגזר גם מבנה הרשימה. אפתח בדיון בחלק בן-הזוג בחוק הירושה לכשעצמו, תוך עמידה על השינויים המוצעים בו במסגרת התזכיר והערכתם הביקורתית. החלקים השלישי והרביעי יעסקו באינטראקציה בין דיני הירושה לבין שני ענפי דין אחרים העשויים לשאת תוצאות לעת מוות: דיני הנאמנות ודיני הביטוח. אחתום את הדיון בהנחת תשתית ראשונית לדיון באינטראקציה משמעותית יותר, בין דיני הירושה לבין דיני הרכוש הזוגי, אינטראקציה העשויה לדרוש עיצוב מחדש של שני תחומים אלו גם יחד.