חוק האקלים אינו נחוץ וגם לא יועיל

בתקופה האחרונה מקודמות בערוצים שונים הצעות ל"חוק אקלים" ישראלי. החוק אמור לקבוע יעדים לקיצוצים בפליטות של גזי חממה, לדרוש הכנה של תכניות להפחתת פליטות ולהסתגלות לשינויי האקלים, לכונן גופים שייעצו לממשלה בנושא, ועוד.

מאמר קצר זה יבחן את הצעות החוק האלה ויטען שאין כל צורך בחוק כזה. מעבר לכך, הוא יטען גם שחוק אקלים במתכונת המוצעת חסר כל תוחלת. אין בו צורך כי הסמכויות לבצע את הפעולות המוזכרות בהצעות החוק כבר מעוגנות היטב בדין הקיים. חוק זה גם לא יועיל כי הטכניקה של קביעת יעדים בחוק, טכניקה המועדפת על ידי המחוקק הישראלי (מסיבות שתפורטנה), נועדה לכישלון. מעבר לכך, ההיסטוריה מלמדת שעיגון הסדרים סביבתיים בחקיקה ראשית אינו הופך אותם ליציבים יותר או לבעלי סיכויים גבוהים במיוחד להיות מיושמים בפועל.

מה שנדרש מחוק אקלים ישראלי אינו הצגת יעדים כלליים שאינם מחייבים איש באמת, אלא קביעת חובות קונקרטיות ומדידות הניתנות לאכיפה – וכאלה אין בגרסאות השונות של החוק המוצעות כיום, מן הסתם עקב העדר היתכנות פוליטית לחקיקת חוק כזה. נדרשים איסורים, תמריצים, ותיקנון שיחייבו פרטים, ארגונים וגופים ממלכתיים לצמצם את פעילויותיהם המזיקות ולעבור לחברה ולכלכלה דלות-פחמן ומותאמות למציאות האקלימית המתהווה. את מעט ההון הפוליטי שיש לאלה הרוצים להצעיד את ישראל קדימה במישור האקלימי מוטב להוציא על צעדים אופרטיביים גם אם השפעתם תהיה צרה יחסית, ובניצול ההזדמנויות הקיימות בדין כדי לצמצם את הפליטות של גזי החממה שמקורן בישראל, ולהיערך לשינויי האקלים שכבר מתרחשים ולאלה שעוד יבואו. המאמר יציע כמה כיוונים לפעולות משפטיות שיכולות לצמצם את פליטות גזי החממה בישראל בלי צורך בחוק חדש.