מאמר זה עוסק בשתי הקרנות המוסדרות בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 – הקרן למימון תובענות ייצוגיות אשר יש בהגשתן ובבירורן חשיבות ציבורית וחברתית והקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד במקרים שבהם אין זה מעשי לפצות את חברי הקבוצה באופן פרטני – ובהצעה להדק את הקשר ביניהן באמצעות עיבוי תקציבה של הקרן הראשונה באמצעות הקרן השנייה. באופן מפתיע, למרות ייחודן של קרנות אלו, זיקתן לשאלות יסוד הקשורות בתובענות ייצוגיות והניסיון הרב שנצבר לגביהן, הקרנות לא זכו להתייחסות מספקת בדו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת ההסדרים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 והמאמר משלים במעט את המלאכה.

מטבע הדברים, הקרנות בהן דן המאמר "פוגשות" לא מעט תובענות ייצוגיות מוצלחות מקרב אלו אשר מוגשות בישראל, האחת בתחילת דרכן של התובענות הייצוגיות והשנייה בסיום דרכן. שימוש "מעגלי" בכספים אשר מגיעים מעולמן של התובענות הייצוגיות שהסתיימו בהצלחה, לצורך מימון תביעות ייצוגיות חדשות בעלות חשיבות ציבורית וחברתית, יוצר, על-כן, חיבור מעשי והצהרתי הדוק בין שתי הקרנות האחיות אשר נקובות בחוק בסמיכות זו לזו. חיבור זה יש בו כדי להיטיב עם ייעודן ופעילותן ולאפשר לקרן למימון תובענות ייצוגיות – על תקציבה המוגבל מאד כיום ועל הרכבה הציבורי המגוון – להגיב באופן שוטף ואפקטיבי לסוגיות שונות הקשורות במטרותיו הציבוריות של חוק תובענות ייצוגיות.

יתר על כן, המודל המוצע מתכתב עם רוח ההסדרים המקובלים באונטריו וקוויבק ועם הרציונל אשר הופיע בהצעת חוק תובענות ייצוגיות ולפיו כספי הקרן למימון תובענות ייצוגיות ימומנו על ידי סכומים שייפסקו בתובענות ייצוגיות בכללותן. עם זאת, בעוד שבהצעת החוק הוצע כי סכום מסויים ייגרע מכל סכום שנפסק בתובענה ייצוגית, מוצע במאמר, באופן ממוקד יותר, כי הכספים שיועברו לקרן למימון לתובענות ייצוגיות יהיו מתוך כספים שנפסקו כסעד בתובענות אך רק בתובענות בהן לא אותרו התובעים המתאימים.