הערבים-פלסטינים, הן בישראל הן בשטחים הכבושים, הם היותר פגיעים מהרפורמה המוצעת. אף על פי כן, אוכלוסייה זו, והכוונה בעיקר לזו שבתוך ישראל, היא יחסית שקטה ואדישה לעומת המחאה הציבורית העיקשת והרחבה שישראל לא ידעה מעודה. לא שאוכלוסייה זו תומכת ברפורמה, אך היא גם לא יוצאת מגדרה כדי להתנגד לה. למעשה מהווה אוכלוסייה זו "מחנה שלישי" בזירת המאבק הקיימת. רשימה זו, מנסה לאפיין את התודעה המשפטית של מחנה שלישי זה, תודעה שתופסת את המחנה המתנגד לרפורמה לכזה שמנסה בעצם לשמר את המבנה החוקתי הקיים. אבל המבנה החוקתי הקיים, תמיד הכיר ב"פסקת התגברות" על זכויותיהם הקולקטיביות של הערבים-פלסטינים. באותם מקרים שבהם בית המשפט העליון לא יישר קו עם המדיניות הממסדית נגד זכויותיהם של הערבים-פלסטינים, והיה מוכן לבוא לקראתם, הרי שאו שהכנסת חוקקה חוק שהגביל את העיקרון המשפטי שבית המשפט היה מוכן להכיר בו, או שהממשלה לא אכפה את פסק דינו של בית המשפט. אז לשאלה שמתנגדי הרפורמה מפנים לערבים-פלסטינים: "איפה אתם", הרי אלה עונים "איפה הייתם". מי ייתן וחשבון הנפש שנעשה גם הוא כעת, יהיה מנוף לאימוצו של משטר חוקתי חדש המכיר במגילת זכויות מלאה ורואה בכיבוש כמעשה עוולה שיש להביא לו קץ לאלתר.