מאמר זה מציע התייחסות משפטית חדשה למשאלת-הורים שכולים הכמהים להוליד ילדים מזרעים שהופקו מגופת בנם. במצב הנדון, שבו הוא נפטר במפתיע, מבלי שהותיר הוראות חד-משמעיות בנוגע למימוש המשאלה, אבקש להכיר בה כנרטיב רגשי-משפטי עצמאי בר-תוקף מחייב בדין. בהתאם יש להתיר להורים את הגשמתה באמצעות אשה שתלד את צאצא המנוח ותהא האמא הביולוגית והמגדלת בכל מובן משפטי ואחר. המדובר במקרה שאין למת בת-זוג או שזוגתו אינה חפצה באימהות מזרעו. משנתי זו מאתגרת את ההלכה המונעת כיום מהורים את מימוש משאלתם.

המאמר נכתב לפני הפשעים המחרידים שביצעו ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה באלפי ישראלים ב-7 לאוקטובר 2023. אזרחים עוללים, ילדים, נשים וגברים תמימים וחפים מפשע נטבחו באכזריות, ונגדעו חיי גיבורים וגיבורות שנלחמו על הגנת תושבי המדינה מפני כוחות הרשע. מסרי החיים שנפרסים להלן בוערים מתמיד. הם מוקדשים לזכרם, וכן נושאים תפילת חיים ושיבה הביתה בשלום לחטופים, למפונים ולכל הלוחמים.

המאמר יפתח בסקירת הכשלים הכרוכים ביישום עקרון 'רצון המת' ו'חזקת רצונו המשוער', הנהוגים כיום כהסדר נורמטיבי ראוי לסוגיה זו, ועם ההבנה כי תכניה רוויים רגשות משורשים ועד עפאים, יעוגן חקר המשאלה בתחום האקדמי הידוע כ"משפט ורגש". בהתאם לתאוריות והמתודולוגיות של התחום, ולאור תפיסות תרבותיות-רגשיות-משפטיות ישראליות הסובבות הורות, מוות ושכול, ייבחנו משמעויות המשאלה מחדש.

תובנות המחקר ייושמו בהצעת מתווה נורמטיבי חדש שיפורט ולפיו: תאושר משפטית משאלת החיים של הורים או של בנות-זוג ובני-זוג בעדיפות להגשמת המשכיות על פני כליון סופי, ובקדימות מעמדית לבנות הזוג. המתווה יהלום את כבוד כל הדמויות המעורבות בסוגיה, ובכללם המנוח והילוד לעתיד, וכן ייעשו חסד וצדק עם האם ו/או האב שאיבדו את היקר מכל, וכיום אין להם מזור. מהיבט זה, יש להחיל את האמור גם לגבי נשים שחייהן נקטעו לפתע, תוך התאמה להבדלים הפיזיולוגיים בין המינים, שיידונו להלן בקצרה. לאור היקף השכול הנורא שהיכה בישראל בימים אלו, קריאתי ותקוותי ליישום המתווה המוצג בהלכה מותאמת, ובחקיקה דחופה ביותר.