הדתה, הדרה וצבא: אפס ביחסי מגדר?

השיח העוסק בשוליות הנשית במרחב הצבאי ובהשלכותיה על הדרת נשים במרחב הציבורי שייך לכאורה לעידן אחר — ל"דור הראשון" של שירות הנשים בצה"ל. בג"ץ מילר נשא עימו, כידוע, בשורה של מהפכה מגדרית בצבא, והוליד "דור שני", שבו נפרצו רוב המחסומים שמנעו מנשים שירות משמעותי, מכבד ושוויוני. מאמר זה מבקש להציג תמונת־ מצב מורכבת יותר של מעמד הנשים בצה"ל. במסגרתו ישורטט סיפור השוויון המגדרי בצבא כמקטע בתוך נרטיב עמוק ונרחב יותר של הדרת נשים במרחב הציבורי בעשור האחרון. לטענתנו, הגורם המרכזי המבנה את אזרחותן הנחותה של נשים בחברה — האינקורפורציה של ההלכה היהודית במערכת המשפט — נהפך לחסם חדש, סמוי אך כוחני, החותר תחת מעמדן של נשים גם בצבא.

המאמר מתחקה אחר מגמות ההתחזקות של יסודות דתיים בצה"ל — תופעה המכונה "תהליך ההדתה", ואשר שיאה בהתקנת פקודת מטכ"ל הידועה בשם "כללי השילוב הראוי. "הפקודה, שהותקנה על רקע הכלה ליברלית של מיעוט דתי במגמה לאפשר רב-תרבותיות ב"צבא העם", נועדה להסדיר את השירות המשותף של גברים דתיים ונשים תחת קורת-גג צבאית אחת. בפועל, לטענתנו, כללי השילוב מתפקדים ככללי הפרדה, משמשים לכינון מחודש של המחסומים המגדריים שנשים נאבקו במשך שנים על הסרתם, ומכשירים את כינונו של "דור שלישי" של שילוב נשים, העומד בסימן הדרתן. במילים אחרות, המהפכה הדתית מאיינת במידה רבה את הישגי המהפכה המגדרית, ומבקשת להחזיר את הנשים למקומן "הראוי" בצבא ובחברה.

לבסוף, המאמר מנתח את הפקודה בהקשר רחב יותר, כנקודת מפגש בין קואליציות פנים-גבריות כוחניות — המחנה הדתי-המסורתי והמחנה הצבאי-השמרני — הפועלות לקידום אינטרסים משותפים של הדרת נשים. לטענתנו, תהליך ההדתה הידק את הברית המקשרת בין דתיות, צבאיות וגבריות, במהלך שבו דת הביטחון האזרחית חוברת לדת ההלכה היהודית. כך, בשם ערכים של הגנת המדינה וקדושת המחנה מונחים היסודות ל"דור רביעי" חד-מגדרי, החף ככל האפשר מחיילות נשית.

מסקנת המחקר היא כי כללי השילוב הראוי הם הצומת שבו נפגשים שני המכשולים הגדולים ביותר החוסמים את הדרך להשגת שוויון של נשים בחברה הישראלית — דת וצבא — וכי הם מבנים מערך מגדרי מדרגי חדש-ישן בין המינים.