אדישות רציונלית של בעלי מניות: כיצד לעורר את ציבור המשקיעים מתרדמתו?

יחסם של בעלי מניות מקרב הציבור להליך קבלת ההחלטות בחברה מתאפיין באדישות רציונלית. שיקולי עלות מול תועלת מסבירים את מעורבותם הדלה של בעלי המניות בחברות שהם משקיעים בהן. שיעור ההחזקה הנמוך של כל משקיע במניותיה של חברה ציבורית מעקר את יכולתו להשפיע באופן ממשי על קבלת ההחלטות בחברה, ולכן אינו מצדיק את השקעת המשאבים הכרוכה באקטיביזם של בעלי מניות. אשר על-כן, ציבור המשקיעים מדיר את עצמו מאספת בעלי המניות. אף כאשר ניהול ענייני החברה אינו מוצא חן בעיני המשקיעים, הם מעדיפים לבטא את אי-שביעות-רצונם באמצעות הצבעה ברגליים, דהיינו מכירת המניות המוחזקות על-ידיהם, ולא באמצעות הצבעה בידיים באספה הכללית במטרה להשפיע על אופן ניהול החברה.

רשימה זו מתמודדת עם תופעת האדישות הרציונלית של בעלי מניות בשני מישורים שונים. במישור הנורמטיבי היא מנתחת את הגורמים לתופעה, ובוחנת אם דמוקרטיה תאגידית, אשר באה לידי ביטוי במעורבות של בעלי המניות מקרב הציבור בהליך קבלת ההחלטות בחברות, היא חשובה ורצויה. מסקנות הדיון מלמדות הן על הערך האינטרינזי של שיתוף המשקיעים בהליך קבלת ההחלטות והן על התועלת המופקת משיתופם. במישור הפוזיטיבי ההתבוננות על תופעת האדישות הרציונלית של בעלי מניות בפרספקטיבה כלכלית של עלות מול תועלת מספקת מסגרת מובנית וקוהרנטית לדיון ברפורמות חדשות בדיני התאגידים וניירות-הערך בישראל שנועדו לעודד מעורבות של ציבור המשקיעים בהליך קבלת ההחלטות בחברות. תכליתן של רפורמות אלה היא להגדיל את התועלת המופקת ממימוש זכות ההצבעה באספה הכללית, למשל באמצעות אקטיביזם מוסדי, ולהפחית את העלות הכרוכה בכך, למשל על-ידי שימוש במערכת הצבעה אלקטרונית. הרשימה מנתחת את התהליכים שהובילו לרפורמות, בוחנת באופן ביקורתי אם הרפורמות אכן מגשימות את תכליתן, מציעה דרכים לשיפורן, ומצביעה על ההשלכות הצפויות של יישומן.