שיטור והתנגשות הגברויות

בשנים 2014 ו־2015 הציפו אמצעי התקשורת את החברה האמריקנית בדיווחים על־אודות הריגה ברוטלית של גברים שחורים על־ידי שוטרים בכמה ערים אמריקניות מרכזיות. למרבה הצער, יחידות המשטרה נוטות לא לאסוף נתונים על הריגה של אזרחים על־ידי שוטרים. עם זאת, הנתונים הקיימים מראים בכל־זאת כי לכל־הפחות במהלך תקופה של חמישה חודשים בשנת 2015 נהרגו גברים שחורים בלתי־חמושים מירי משטרתי בשיעור לא־פרופורציונלי.

אין ספק שגזע ומעמד ממלאים תפקיד־מפתח באופי הפעילות המשטרתית שמתבצעת בשכונות עוני עירוניות שיש בהן רוב של תושבים שחורים, אולם הקשר שבין השוטרים לבין קורבנותיהם אינו מתמצה בגזע ובמעמד. הוא נוגע גם במגדר. גברים שחורים, במיוחד אלה המתגוררים בשכונות עוני, הם קורבנות שכיחים של בדיקות משטרתיות, עיכובים וחיפושים, מעצרים, מאסרים והרג. לעומת זאת, השוטרים שהורגים גברים שחורים בלתי־חמושים ברחובות הם כמעט תמיד גברים לבנים. הפגנת התנהגויות גבריות מצד השוטרים ומצד קורבנותיהם מחריפה את הבעיה.

מאמר זה עושה שימוש בתיאוריה הרב־ממדית של גברויות על־מנת לנתח את הצומת שבו מצטלבים גזע, מגדר ומעמד, ואשר בו ממוקמת הבעיה. המאמר עומד על התפקיד המשמעותי שמגדר ממלא בעיצובם, בחינוכם, בהכשרתם ובהתנהגותם של שוטרים בעבודתם. עוד נדון במאמר האופן שבו הפגנת הגבריות של גברים אזרחים שחורים עשויה להשפיע על יחסם של השוטרים אליהם, וכיצד המפגש בין הפגנת הגבריות של הגברים השחורים לבין הפגנת הגבריות של השוטרים עלול ליהפך לקטלני. המאמר מסכם בכך שתובנות מלימודי הגברויות צריכות להוביל לשינויי מדיניות משמעותיים בהקשר של איסוף ראיות, מחקר, חינוך והכשרת שוטרים, וכן להערכה מחדש על־ידי כל הקהילות בארצות־הברית של השאלה מה הופך גברים לגבריים. תובנות אלה, בשילוב עם תמורות במדיניות, עשויות לסייע במניעת החרפתה של האלימות המשטרתית המופעלת נגד קורבנות תמימים.