אליה וקוץ בה: המעמד הנורמטיבי של יוזמות חקיקה
בל יוסף
מאמר זה מאיר תופעה שלא נדונה קודם לכן: בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, באופן מתמשך, נותן מעמד ליוזמות חקיקה בסוגיה המונחת לפניו. עצם קיומן של הצעות חוק או "יוזמות חקיקה" מוביל פעמים רבות להשהיה, לדחייה או למחיקה של ההליך המשפטי. הטענה המרכזית היא כי מדובר בתופעה רצויה, בראש ובראשונה משום שהיא מקדמת את הדו־שיח החוקתי בין הכנסת לבין בית-המשפט העליון. כמו־כן היא מקדמת ערכים כיעילות, ומהווה הכרה במקצועיותם של הגורמים האמונים על קידום החקיקה. אולם בד בבד יש לתופעה זו חסרונות בולטים, כגון העדר ידיעה על גורלה של יוזמת החקיקה, פגיעה בעקרון שלטון החוק, פגיעה בפרטים המתדיינים, פגיעה בוודאות ומתן כוח רב בידי המדינה. על־כן נדרש ניתוח נורמטיבי של התופעה, שבמרכזו איזון בין היתרונות לחסרונות. המאמר מצביע על הצורך במסגרת עיונית למתן מעמד ליוזמות חקיקה, וכתוצאה מכך מציע מודל סדור למתן מעמד כאמור. מודל זה מורכב משבע אמות-מידה מנחות, שרק לאחר בחינתן יחליט בית-המשפט, בצורה מושכלת ומודעת, אם ליתן מעמד ליוזמת חקיקה