תביעה ביוזמת הנתבע
שרון חנס ויששכר (איסי) רוזן־צבי
שיטת המשפט הישראלית מניחה כמובנת מאליה את העובדה שהתובע בהליך אזרחי הוא "אדון לתביעתו", וכי במסגרת זו הוא זכאי לבחור באופן בלעדי, ובמגבלות מועטות בלבד, את עיתויה של הגשת התביעה. כוח זה ששיטת המשפט נותנת לתובע מעניק לו יתרונות משמעותיים: הוא יכול להתכונן כיאות לתביעה, לאסוף עדים וראיות הנחוצים לו לצורך הוכחת תביעתו, ולבחור מועד נוח מבחינתו להגשת התביעה. ברוב המקרים אכן מוצדק להעניק לתובע יתרונות אלה. אך העובדה שהכוח לקבוע את עיתוי התביעה ניתן לתובע באופן בלעדי עלולה לגרום לפגיעה בזכויותיו של הנתבע כמו-גם ברווחה החברתית. השהיה של מועד הגשת התביעה, בין שהיא נעשית באופן אסטרטגי על-ידי התובע ובין שהיא נעשית באופן לא-מכוון, עלולה לפגוע קשות בנתבע. היא עלולה לגרום לנתבע נזקים כלכליים ונזקי מוניטין, לפגוע בפעילות מועילה שהוא מתכנן, או ליצור לנתבע קשיים מהותיים או ראייתיים באופן המשפר את סיכוייו של התובע לזכות בתביעה, ובהתאמה גם את יכולתו להשיג פשרה טובה יותר. כל זאת מטעמים חיצוניים לטיב העילה ולחוזק הראיות התומכות בה. המאמר טוען כי אין מקום לבלעדיות המוענקת כיום לתובע בבחירת עיתוי התביעה, וכי בהתקיים הנסיבות המתוארות במאמר יש לאפשר לנתבע להשפיע על עיתויה של הגשת התביעה נגדו. נסיבות אלה כוללות מצבים שבהם: (א) העיכוב בהגשת התביעה עלול לגרום לצבירת חבויות עתידיות של הנתבע כלפי התובע; (ב) עצם האיום בתביעה או החשש ממנה עלולים לגרום לנתבע נזק ממשי; (ג) העיכוב בהגשת התביעה פוגע ביכולתו של הנתבע להיפרע מצדדים שלישיים; (ד) העיכוב בהגשת התביעה גורם לנתבע נזק ראייתי; (ה) לנתבע יש אינטרס לגיטימי לצרף תובע נוסף לתביעה שכבר תלויה ועומדת נגדו; (ו) האינטרס של הנתבע בהקדמת הדיון בתביעה עולה באופן ברור וחד-משמעי על האינטרס של התובע בעיכוב הדיון בה.
לאחר-מכן המאמר מציג דוקטרינות שונות במשפט הנוהג שבאמצעותן בתי-המשפט מנסים להתמודד עם הקשיים הנגרמים מן הבלעדיות שהוענקה לתובע בבחירת עיתוי התביעה, ביניהן הסעד ההצהרתי השלילי, הסעד ההצהרתי התיאורטי, טענת השיהוי במשפט האזרחי, שינוי מועדי התיישנות, צירוף תובעים ביוזמת הנתבע, הסירוב להכיר בהשתק פלוגתא לא-הדדי התקפי, התובענה הייצוגית וטען-הביניים. המאמר מראה כי דוקטרינות אלה מספקות מענה חלקי לכל-היותר לבעיות האמורות, וכי בחלק מן המקרים נזקן עולה על תועלתן. לבסוף, המאמר מציע מנגנון חדשני ויצירתי — הבקשה לצו חוסם — שבאמצעותו ניתן לפתור בצורה משביעת-רצון את מכלול הבעיות שמעוררת הבלעדיות שניתנה לתובע בקביעת מועד התביעה. המאמר אף יטען כי מנגנון זה ניתן ליישום כבר כיום, ללא כל צורך בתיקון החקיקה או התקנות.