'ענוחה' — בין עבודה למנוחה בעידן הדיגיטלי

חוק שעות עבודה ומנוחה מושתת על ההנחה שניתן לקבוע חיץ בין שעות העבודה לשעות המנוחה. לאור הנחה זו, תפקיד החוק הוא לקבוע מדדים כמותיים לחיץ זה, הנתפס כחשוב לשם הגנה על בריאות העובד ורווחתו. בכלכלת המידע נפתח פתח לערעור החיץ בין העבודה לבין המנוחה ממנה, שכן המשאב המרכזי בה הוא המידע, שהינו מופשט, נטול קיום פיזי, ונע בקלות באמצעים טכנולוגיים מנקודה לנקודה במרחב ובזמן. משכך, ביצוע העבודה — ובפרט עבודה אינטלקטואלית — יכול להתרחש בכל מקום ובכל עת, ולעיתים במקביל לפעילות אחרת, ואינו חייב להיות תחום במרחב מסוים. בעקבות הקדמה הטכנולוגית זמן העבודה עובר דיפוזיה ומתערבב עם זמן המנוחה עד לבלי הפרד. את הדיפוזיה הזו ניתן לכנות "ענוחה", דהיינו, שילוב עד לבלי הפרד של עבודה ומנוחה. הענוחה נחשבת סמויה מאחר שעל פני הדברים לא ניתנת לה הדעת באופן מספק על-ידי הצדדים ליחסי העבודה ובשיח הציבורי.

המאמר מציג את תכליותיו של חוק שעות עבודה ומנוחה ואת האופן שבו הענוחה ותרבות הזמינות הכמעט-מתמדת פוגעות ברציונל החברתי שעליו הוא מיוסד. לאחר-מכן המאמר בוחן את ההגדרה של "זמן עבודה" בחקיקת משפט העבודה, ומוצא כי בדין הבין-לאומי והמדינתי אין כמעט התייחסות ישירה בחקיקה לסוגיה מושא המאמר. בהמשך מוצגים שיקולי המדיניות שחולשים על סוגיה זו, ואשר יש להתחשב בהם בעת כינונה של הסדרה משפטית. לבסוף, המאמר מתווה קווים לדין הרצוי, תוך התמקדות בצורך בכינון תהליכי חשיבה ושיח מושכלים שיתניעו את תהליך השינוי החברתי-התרבותי והמשפטי. בעיניי, היעד החברתי הוא שהענוחה תוסדר ותוגבל, תוך מציאת דרך להשיב ליושנה את עטרת החיץ הנכסף — גם אם חלק ממרכיביו יהיו גמישים — בין עבודה למנוחה.