מזרחיוּת, מגדר ומשפט: על אזרחות אימהית ואימהוּת מזרחית בדיני ההפל(י)ה

"הסעיף הסוציאלי" בחוק ההפלות, אשר התיר לאישה לבצע הפלה בהסתמך על מעמדה הסוציו־אקונומי, נחקק ובוטל בשלהי שנות השבעים, בצומת היסטורי רב משמעות מבחינת יחסי מזרחים–אשכנזים בישראל. קולומוסים רבים נשברו בניתוח הסעיף הסוציאלי על רקע משטר ההפלות הישראלי, אולם הגות פמיניסטית זו, על־אף חשיבותה, משקפת ככלל את הפרספקטיבה הצרה של האישה הבורגנית־האשכנזייה, ומחמיצה את ההיגיון הרגולטורי הסמוי שהפלה בין הרחם המזרחי לרחם האשכנזי ויצר הייררכייה אתנו־מעמדית של אימהוּת יהודית.

בהמשך לגוף המחקר על פוליטיקת הפריון הבררנית, המאמר מעמיד ביקורת על הביקורת הפמיניסטית ההגמונית שלפיה כלל הנשים היהודיות כפופות לכאורה למשטר נורמטיבי של "אזרחות אימהית" בישראל. לפי תפיסה זו, האישה היהודייה רוכשת חברוּת מלאה בקולקטיב הציוני דרך רחמה, מכוח משימתה הלאומית כאם האומה. התזה המוצעת במאמר — של דיני ההפלה כדיני ההפל(י)ה — מערערת על תפיסה זו, וחושפת את עוורונו של הפמיניזם המקומי לכך שהאזרחות הנשית־המזרחית מוקמה בתחתית המדרג המגדרי הפנים־יהודי בישראל. רובד סמוי זה, שנותר מתחת לרדאר של הנרטיב ההגמוני על אזרחות אימהית, מקפל את סיפורה של האימהוּת המזרחית.

לתיקוף התזה המוצעת, המאמר מציע עיון ביקורתי מעמיק בהיסטוריה החקיקתית המוגזעת של הסעיף הסוציאלי מבעד למשקפי התלת־מימד של הפמיניזם המזרחי. הניתוח המשפטי־ההיסטורי ילמד על הערך הייחודי הטמון בפרספקטיבה החדשנית של הפמיניזם המזרחי הן ללימודי המשפט, הן לתיאוריה הביקורתית והן למאבק החברתי לשוויון מגדרי של נשים מזרחיות.