מגיוס בחורי הישיבות ועד למתווה הגז: על הצורך בשינוי המסגרת הדוקטרינרית של עקרון ההסדרים הראשוניים

עקרון ההסדרים הראשוניים, שלפיו יש להבטיח כי המדיניות הכללית ואמות־המידה העקרוניות שפעולות מנהליות נשענות עליהן ייקבעו על־ידי המחוקק, הינו חלק בלתי־נפרד מהמשפט הציבורי הישראלי כיום. בעשרים השנים שחלפו מאז עוגן העיקרון בשיטתנו המשפטית, בעניין רובינשטיין, הלכה וגברה ההתייחסות אליו בסוגיות שהגיעו לפתחו של בית־המשפט העליון בנוגע ליחסים בין רשויות השלטון. עיקרון זה נעשה חיוני מתמיד בעידן שבו כוחה של הרשות המבצעת מתעצם על־חשבון הרשות המחוקקת, ובאחרונה אף עמד העיקרון במוקדו של פסק־הדין בעניין מתווה הגז.

אולם רשימה זו מצביעה על כך שהשימוש בעקרון ההסדרים הראשוניים במשפט המנהלי אינו מגשים את המטרות שהוא נועד להשיג. לפיכך הרשימה פּורשׂת הצעה למסגרת דוקטרינרית חלופית במקומו. המודל החלופי המוצע קורא למעבר משימוש בעקרון ההסדרים הראשוניים כעילת ביקורת עצמאית במשפט המנהלי להטמעת הרעיון העומד בבסיסו של עיקרון זה על־ידי פיתוח כללים מפורטים במסגרת עקרון חוקיות המִנהל. לפי המודל, במסגרת עקרון החוקיות, הקיים בשיטתנו המשפטית כבר מקום המדינה, יוגדרו שלוש רמות של הסמכה — הסמכה משתמעת, הסמכה מפורשת והסמכה מפורטת, וייקבעו כללי קירוב הקושרים בין סוגים של פעולות מנהליות לבין רמות ההסמכה המינימליות הדרושות להסדרתן על־ידי גופים מנהליים.