בין הפרטה לפרט – תמורות פוליטיות ותמורתן הנזיקית

מאמר זה בוחן, תוך שימוש באספקלריה של מדע המדינה, את המהלך שבו נהפכו דיני הנזיקין בישראל לכלי לקידום שינוי חברתי. טענתן הייחודית של הכותבות היא שמהלך זה מצוי בהלימה עם מהלך מקביל של שינוי שחל בדפוסי ההשתתפות הפוליטית של אזרחים בדמוקרטיות המערביות, שעיקרו מעבר מפעילות במסגרת מפלגתית לפעילות פוליטית בעלת גוון אינדיווידואליסטי המתנגדת לסדר החברתי הקיים. המאמר מתאר מעבר זה, כפי שהומשג בתיאוריות של מדע המדינה, על סיבותיו ועל מאפייניו הייחודיים. דגש מיוחד מושם בחברה הישראלית, אשר שינתה את פניה ונהפכה מחברה המקדשת ערכים קולקטיביים לכזו שבה הפרט עומד במרכז העשייה ואף במרכז העניין הפוליטי.

"הפרטה" פוליטית זו לא פסחה על האופן שבו נתפס תפקידו של המשפט בניהול מאבקים חברתיים, והמאמר מציג תזה שלפיה השינוי שחל בדיני הנזיקין הישראליים ככלי להנעת שינוי חברתי תואם את השינוי שחל בדפוסי ההשתתפות הפוליטית בישראל, ומובן טוב יותר לאורו. טענה זו מבוססת על סקירת תחומי העניין והעיסוק של דיני הנזיקין בכארבעים השנים האחרונות — כפי שאלה באו לידי ביטוי במאמרים שפורסמו בישראל לאורך ארבעת העשורים האחרונים, בפרט בכרכיו של כתב-העת עיוני משפט — כמו-גם על פסיקה וחקיקה מרכזיות.

באופן גס ניתן לזהות הלימה בין התפתחותם של סוגי תרבות ההשתתפות הפוליטית בישראל בארבעת העשורים האחרונים לבין חלקם ההולך וגדל של דיני הנזיקין ה"פרטיים" בהסדרת תחומים חברתיים אשר בעבר נחשבו "ציבוריים" מובהקים ולכן שויכו לתחום המשפט הציבורי בלבד. מבט רוחבי ובין-תחומי זה מאפשר להבין לעומק את היחסים הסימביוטיים שבין המשפט לבין החברה, ובפרט בין המשפט לבין הספרה הפוליטית שבה הוא פועל. בכוחו גם לתרום להכרה במעלותיו הנורמטיביות של המהלך של הפיכת דיני הנזיקין בישראל לכלי לקידום שינוי חברתי, ולביסוס הלגיטימציה שלו.