ארבעים (ומשהו) שנה של עיוני משפחה
איילת בלכר פריגת ורות זפרן
המאמר, אשר נכתב לכבוד הכרך הארבעים של כתב-העת עיוני משפט, בוחן את המחקר בדיני משפחה לאורך שנות פרסומו של כתב-העת, ובמקביל מנסה להבין את ההתפתחות שחלה בתחום זה ככלל במשך אותן שנים.
חלקו הראשון של המאמר מוקדש לשאלה מהם "דיני משפחה" ומה מייחד תחום זה כענף משפטי נפרד. שאלה זו, שהתעוררה בשלב מקדמי לצורך זיהוי המאמרים שפורסמו בתחום, הובילה לדיון מורכב, לנוכח העדר מענה לשאלה בהקשר הישראלי ועיסוק מוגבל ומצומצם בה בהקשר ההשוואתי. במסגרת דיון זה המאמר בוחן שני סוגים של ספרות: האחד, שהוא תיאורי יותר באופיו, מתמקד בתיאור התחום של דיני משפחה כפי שהוא משתקף בספרי-יסוד ובקובצי חקיקה (קודקסים) ובאופן בנייתם מבחינה היסטורית; והאחר, שהדגש בו הוא נורמטיבי, מתייחס לערכים ולעקרונות שצריכים לעמוד בבסיסו של תחום זה כתחום משפטי נפרד. בסיומו של דיון זה השאלות מהם דיני משפחה, כיצד ראוי להגדיר את התחום ואילו עקרונות ומטרות ראוי שיעמדו בבסיסו נותרות שאלות פתוחות הניצבות ברקע המאמר.
חלקיו הבאים של המאמר מוקדשים לדיון במאפיינים ובמגמות שזיהינו בפרסומי כתב-העת בתחום דיני המשפחה. המגמה הראשונה היא הנטישה, כביכול, של הכתיבה המגזרית המתמקדת בקבוצה דתית מסוימת. חקר דיני המשפחה עבר (לכאורה לפחות) מכתיבה שהתמקדה בקבוצה עדתית-דתית מסוימת, ומדיון בדיניה הייחודיים של כל עדה, לדיון בכלל המתדיינים, תהא השתייכותם הדתית אשר תהא, ולכתיבה תיאורטית כללית יותר. אולם מה שנדמה כמעבר מכתיבה מגזרית-עדתית לכתיבה אוניוורסלית אינו כזה למעשה. אומנם הדיון בעדות דתיות מובחנות נזנח, והכתיבה במאמרים היא א-מגזרית כללית ואוניוורסלית כביכול, אבל בדוגמאות שהם בוחרים לנתח הם מתמקדים ביהודים, ומידת הרלוונטיות שלהם לאוכלוסייה הלא-יהודית בישראל הינה מוגבלת. מגמה שנייה שזיהינו קשורה לנושאי המחקר. שינוי זה בנושאי המחקר מתבטא בשלושה מישורים: במישור אחד ניכרת התרחבות מדיון המתמקד בסוגיות של פרוצדורה באופן בלעדי כמעט לדיון בסוגיות הנוגעות גם בתוכנם ובמהותם של היחסים המשפחתיים; במישור שני חל שינוי מסוים בסוגי היחסים שהמחקר מתמקד בהם, שעיקרו מעבר מדיון בלעדי בקשר הזוגי לדיון גם ביחסי הורים-ילדים; ובמישור שלישי חל שינוי בסוגי המשפחות שהמחקר דן בהם — ממשפחות "מסורתיות" יותר באופיין למבנים שונים של משפחות "חדשות". מדובר אומנם בשינויים נפרדים, אולם הם ניזונים כולם, בין היתר, מהתרחבות מגוון החוקרים שהחלו לעסוק בתחום לאורך השנים, וכן מהתפתחותם של דיני המשפחה בישראל בכללותם. הצלילה לכל שינוי ושינוי מלמדת על פער בין מראית פני הדברים לבין פרטי הדברים בפועל, וחושפת, גם כאן, תמונה מורכבת יותר.
חלקו האחרון של המאמר מנסה להכליל את ההתפתחויות שחלו בחקר דיני המשפחה במסגרת עיוני משפט אל חקר דיני המשפחה בישראל בכלל, תוך בחינת הכתיבה בתחום מעבר לכתב-העת ומנקודת-מבט רחבה יותר של ארבעים שנות עיוני משפחה בישראל.