מדוע פעולה המיטיבה עם אדם יכולה בהחלט להפלותו

במאמר זה אני מציע מסגרת אנליטית לדיון משפטי במושג ההפליה. טענתי הראשונה היא שהפליה עלולה להתממש בכל יחס פוגעני — ולאו דווקא אגב חלוקת טובין — על בסיס השתייכות קבוצתית. טענתי השנייה היא שהטבה רכושית עלולה בהחלט להוות הפליה אסורה משום שבמקרים מסוימים היא עלולה לפגוע בכבוד המוטבים. טענתי השלישית היא שהטבה רכושית עלולה להוות הפליה אסורה גם משום שהיא עלולה לפגוע פגיעה חברתית עמוקה בערך השוויון, ככל שהיא משקפת או מקבעת סטריאוטיפ בעייתי בדבר יכולות או רצונות שונים שיש למוטבים בהשוואה לאחרים. התשובה לשאלה אם במקרה מסוים אותו יחס פוגעני אכן מהווה (ולא רק עלול להוות) הפליה אסורה תיגזר מתכלית החקיקה הרלוונטית החולשת על המעשה, ותביא בחשבון, בין היתר, את מידת הפגיעה, היקפה, האפשרות לנקוט אמצעים חלופיים שפגיעתם פחותה, הצדקות אפשריות לפגיעה וכן גורמים נוספים שרלוונטיים לפרשנות נכונה של דבר החקיקה. 

בפרשת מירב נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ, למרות ההטבה הממונית הגלומה במתן שירותי דרך חינם לנשים, התרחשה גם פגיעה לא-ממונית בכבודן של הנשים בשל המסר החבוי במדיניותה של חברת הביטוח כאילו נשים אינן יכולות או אינן רוצות להחליף גלגל ברכב, וכן התרחשה פגיעה חברתית כללית בשוויון בשל המסר הסטריאוטיפי באשר לחלוקת התפקידים המגדרית בחברה. מכיוון שלא ניתנה שום הצדקה עניינית ראויה לפגיעות אלה, מדובר בהפליה אסורה.