משלמים בחירותם: האם בשלה העת להורות על ביטולו של מוסד המאסר חלף קנס?

בשנת 2014 בוטל מאסר החייבים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בישראל, מתוך הכרה בכך שאין הצדקה לכליאת אנשים בגין חובות כספיים. אף-על-פי-כן, גם כיום נכלאים בישראל מאות אנשים מדי שנה בגין אי־-עמידה בחובות כספיים הנובעים מקנסות שהוטלו עליהם במסגרת הליך פלילי, וזאת בהתאם לסעיף 71 לחוק העונשין, הקובע אפשרות להטיל על נאשמים "מאסר במקום קנס". כך, בעוד שבמשפט האזרחי בוטלה האפשרות לעשות שימוש במאסר לצורך גביית חובות, במשפט הפלילי תופעה זו עודנה נפוצה, ומובילה לכליאתם של מאות אנשים מדי שנה.

מחקרים ברחבי העולם הראו כי מאסרים חלף קנסות מופעלים באופן לא-פרופורציונלי כלפי עניים, נשים וחברי קבוצות מוחלשות, שאינם יכולים לעמוד בתשלומי הקנסות שהוטלו עליהם. גם בישראל, בהתאם לנתונים המובאים לראשונה במסגרת מאמר זה, יותר מ-80% מן האנשים הנושאים מאסר חלף קנס בישראל הם אנשים שלא עמדו בתשלום קנס שגובהו עד 5,000 ש"ח. פגיעה זו באוכלוסייה החלשה ביותר חותרת תחת השוויון בין נאשמים בעלי אמצעים לבין נאשמים חסרי פרוטה. הראשונים משלמים בכיסם, בעוד האחרונים משלמים בגופם ובחירותם

מאמר זה יבקש להסיט את הזרקור הציבורי לפינה חשוכה זו בדין הישראלי, ולעורר את הדיון במוסד המאסר חלף קנס ובהשפעתו על אנשים החיים בעוני בישראל. בחינה ביקורתית של מוסד המאסר חלף קנס ושל הדרך שבה הוא מופעל כיום בישראל, והתבוננות על השינויים שנערכו במנגנון זה במדינות שונות בעולם, מלמדות כי אין עוד מקום לקיים מוסד זה בצורתו הנוכחית — הן משיקולים ערכיים והן משיקולי יעילות — ובשלה העת לבטלו, כחלק מעריכת רפורמה משמעותית בכללים הנוגעים בהטלת קנסות פליליים ובדרכי גבייתם. המאמר מציע לאמץ בישראל את מנגנון הקנס היומי המונהג במדינות אירופיות רבות, וכן להחליף את מוסד המאסר חלף קנס בהפעלה מידתית של מערך אמצעי הגבייה, אשר יורחב ויכלול גם הוצאת צו לשירות הציבור נגד נאשם שלא עמד בתשלום הקנס שהוטל עליו. חלופה זו מהווה מענה הוגן ואפקטיבי לאתגרים שבאכיפת קנסות, והיא תתרום לעידוד השימוש בקנסות כאמצעי ענישה, מבלי לשלם את מחיר הפגיעה הקשה בחירות ובשוויון הטמונה בשימוש במאסר חלף קנס.