פרטיות מותאמת אישית

לעיבודו של מידע אישי בהיקפים נרחבים ובשיטות ניתוח של נתוני-עתק (big data) יש יתרונות רבים. מאמר-תגובה זה מבקש לטעון כי ההסתמכות על נתוני-עתק חייבת להיעשות תוך מודעות והתייחסות מעמיקה לסוגיית הפרטיות. המאמר בוחן את הצעתם של סטרכילביץ' ופורת לשימוש במידע אישי לשם עיצובם של כללי בררת-מחדל במשפט, ומצביע על קוצר-היד שלה בהיבטי הפרטיות. הצעתם נסמכת בהכרח על עיבוד מידע בהיקף נרחב, על יצירת פרופילים של אזרחים, ועל שימוש בהם הן באופן כללי לשם עיצוב הכלל המשפטי והן ביישומו של הכלל. למרות יתרונותיה של ההצעה במישור היעילות, יש בה הנחה לא-משכנעת כי הפרטיות מתנגשת בהכרח באינטרסים של יעילות וחדשנות, וכי ידה על התחתונה; יש בה המעטה לא-מוצדקת של הזכות לפרטיות; היא מתמקדת רק בשלב איסוף המידע, תוך הזנחת השלבים של עיבוד המידע והשימוש בו; יש בה ערבוב מסוים של הקשרים ציבוריים וצרכניים; ויש קשיים בפרטי הצעתם עצמה בהיבט של הפרטיות.

המאמר טוען כי אין בהכרח התנגשות בין פרטיות לבין אינטרסים של יעילות וחדשנות, וכי ניתן לשלב ביניהם. חלף התפיסה הרזה של הפרטיות במידע המשתקפת בדבריהם של סטרכילביץ' ופורת, אצביע על תפיסת הפרטיות כשליטה, שמשמעה הוא הכוח והזכות המשפטיים של אדם לקבוע מה יעלה בגורל המידע האישי על-אודותיו. עם זאת, המאמר מצביע על הקשרים מסוימים שבהם יש יתרון לגישתם של סטרכילביץ' ופורת — למשל, בקשר לקביעת גורלם של זכרונות דיגיטליים, דהיינו, מידע דיגיטלי שנשאר אחרי מותו של אדם. בנושא זה, כפי שהמאמר מסביר, יש להצעתם בדבר קביעת כללי בררת-מחדל מותאמים אישית יתרון לעומת הגישות הקיימות, המבקשות לקבוע בררת-מחדל מסוימת כללית.