המגמה המתפתחת של גרושים ללא גירושים

בחיבור זה אנו מבקשים להצביע על תהליך משמעותי בזירת דיני המשפחה בישראל — אשר נותר עד כה סמוי מן העין ברובו — של הכרה כגרושים במי שהם למעשה גרושים ללא גירושים, דהיינו, התייחסות למי שחיים בפועל כגרושים כאילו הם אכן גרושים לכל דבר ועניין (כמעט), אף שלא סודר ביניהם גט. שני פסקי-דין שניתנו בסמיכות זמנים לפני כשנה — האחד של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב והאחר של בית-הדין הרבני האזורי בירושלים — משמשים לנו בסיס לסקירת שורה של מופעים, בחקיקה ובפסיקה, אשר מדגימים, להבנתנו, גישה של מערכת משפט מבוססת-מציאות. גישה זו מנתקת בין הסטטוס הרשמי (אשר ממשיך להיות מוכרע על־פי הדין הדתי ומוצא את ביטויו ברישום במרשם האוכלוסין) לבין השלכותיו האזרחיות, החברתיות-הכלכליות והאחרות — הן במערכת היחסים הפנימית של בני-הזוג הן ביחסים שבינם לבין רשויות המדינה — המוכרעות בהתאם לשאלת קיומו של הקשר הזוגי עצמו מבחינה עובדתית. הדוגמאות שנביא מתייחסות לנושאים ממוניים ורכושיים, ואף לשאלה של עדות נגד בן-זוג, ובהמשך להן נצביע על התפתחויות עתידיות נחוצות בתחום.