סיפור חייו או סיפורו של חייב? על בעיית ההסללה הנובעת מאימוץ כללים אישיים

המאמר בוחן את הצעתם של סטרכילביץ' ופורת להשתמש בנתוני-עתק (big data) לשם עיצובם של כללי בררת-מחדל אישיים במשפט ושל חובת גילוי מותאמת אישית. בעוד לאימוץ ההצעה יש פוטנציאל אנטי־ הגמוני ולכן פרוגרסיבי, תוצאות אימוצם של כללי בררת-מחדל וחובות גילוי אישיים רחוקות מלהיות ברורות כרצויות. הבעיה העיקרית בהצעה היא תוצאות חלוקתיות רגרסיביות, המבוססות על ניבוי המסליל ציבורים שונים לתניות שונות ובכך פוגע באפשרותם של אלה המוסללים לתנאים נחותים לכתוב את סיפור חייהם. תחולתו הפוטנציאלית הרחבה של הפרופיל האחוד של הצרכן — הנדרש לשם יצירת חובות הגילוי וכללי בררת-המחדל האישיים — בתחומים רבים ומגוּונים מעוררת חשש ליצירת קסטות, עם כל בעיותיהן החומריות והסמליות. ההצעה מבוססת על ניבויים שדיוקם מוטל בספק, ואשר עלולים להתבסס על הטיות והפליה. זאת ועוד, ההליך משטיח את הפרט לצרכן ולמוצר, ומבוסס על איבוד שליטה במידע הפרטי. אימוץ ההצעה בהקשר של הסכמה מדעת מערער את ההבחנה בין יסודות ההפרה והקשר הסיבתי בעוולת הרשלנות, וההצעה מעוררת בעיות-רוחב מבחינת התאמתה למשפט הישראלי. המשפט הישראלי אימץ בצדק רגישות חלוקתית ומחויבות לאוטונומיה כזכות של כל אישה ואיש לכתוב את סיפור חייהם. אימוץ ההצעה עלול להוביל למצב שבו תיפגע יכולתו של חייב — מי שמצבו הכלכלי הרעוע גרע מדירוג האשראי שלו — לכתוב את סיפור חייו, בשל אימוץ הנחות שלפיהן "חוסר אחריותו" בעבר מצדיק את הסללתו למשטר שבו זכויותיו העתידיות נחותות.