פרסונליזציה של כללי בררת־מחדל וחובות גילוי באמצעות נתוני־עָתֵק (Big Data)

המשפט הוא בדרך-כלל א-פרסונלי, כלומר, הוא אינו מותאם לתכונות ולמאפיינים של נמעני המשפט. במאמר זה אנחנו טוענים כי בעידן נתוני-העתק (ה-big data) המשפט צריך להיות פרסונלי יותר. אנחנו מתמקדים בכללי בררת-מחדל (מצבים שבהם על בני-אדם לבחור אם הם נותרים עם כלל משפטי נתון או מחליפים אותו בכלל אחר) ובחובות גילוי (מצבים שבהם המשפט מחייב העברת מידע מאדם אחד לרעהו), ומראים כיצד המשפט יכול להיות יעיל ואפקטיבי יותר אם אלה יהיו מותאמים אישית. אנחנו טוענים אף שאין אנו רחוקים מן המועד שבו הדבר יהיה בר-ביצוע מבחינה טכנולוגית. טיעונינו נוגעים בתחומי משפט שונים, כגון חוזים, הגנת הצרכן, ירושה, רשלנות רפואית, קניין ופרטיות. אנחנו דנים גם בהתנגדויות אחדות לטיעונים שלנו, ומראים כי אלה אינן משכנעות.