בעשור האחרון פועלת בישראל תנועה המבקשת לבצע שינוי חוקתי עמוק בישראל: קידום ערכים לאומיים פרטיקולריים והחלשת מערכות האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית. לתנועה זו לשינוי חוקתי רקע ישראלי ייחודי, אך בבסיסה היא חלק מתנועה עולמית רחבה — התנועה הפופוליסטית. תנועה זו מחלקת את הקהילה הפוליטית לשני מחנות: מחד — "אנחנו", "העם" המחובר לארצו והפועל לקידומם של אינטרסים לאומיים; ומאידך — "הם", אליטות מנותקות המשתפות פעולה עם זרים, והפועלות לקידומם של אינטרסים ליברליים וגלובליים. לתפיסתה של הגישה הפופוליסטית הדמוקרטיה מתמצית בכך שהשלטון הנבחר בבחירות — ורק הוא — מייצג את העם הריבון. לכן, מרגע שהתנועה הפופוליסטית נבחרה הרי עליה לפעול באופן חופשי מכל מגבלה, שכן המגבלות מוטלות בידי מוסדות המייצגים את עמדות האליטות ואת ערכיהן ואינן לגיטימיות.

מבנה המשטר הישראלי חשוף במיוחד להשפעות של התנועה הפופוליסטית בשל כמה טעמים: ראשית, המבנה החברתי בישראל, המאופיין בשסעים חברתיים המקילים על תיאור החברה הישראלית על פי החלוקה של "אנחנו" ו"הם" ותיאור הדינמיקה שבין הקבוצות כ"עם" נגד ה"אליטות"; שנית, המבנה המוסדי של הדמוקרטיה הישראלית מעניק כוח פוליטי רב לקבוצה קטנה מאוד של אנשים — ראשי מפלגות הקואליציה — ולכן פשוט יחסית לתנועה פופוליסטית להגיע לעמדת השפעה מכרעת; שלישית, לישראל אין חוקה נוקשה, וממילא כל תנועה אידאולוגית יכולה בקלות רבה לשנות כללים ועקרונות יסוד חוקתיים של המשטר בישראל.

המאמר מנתח את השפעת התנועה הפופוליסטית בישראל. עד כה הצליח הפרויקט הפופוליסטי הישראלי רק בחלקו. ההצעות הדרמטיות ביותר שהעלו הפופוליסטים הישראליים נבלמו בכנסת. אך הבעיות המבניות מעוררות את החשש, כי בלימת התנועה הפופוליסטית בישראל היא זמנית בלבד. הפרק האחרון של המאמר סוקר את התגובה השיפוטית לפופוליזם סקירה ביקורתית, ומציע כיוונים שונים להתמודדות של בית המשפט עם תופעה זו.