נקודת מבט היסטורית על שעבוד, על שחרור, על משפט ועל שוק העבודה: המקרה הביזנטי

לאור השיח העכשווי על הדרכים להתמודד עם העבדות המודרנית ועם המתח שבין גישת ארגוני זכויות אדם לגישה הכלכלית של שוק העבודה, המאמר מציע לבחון את היחס שבין מעמדם של המשועבדים כבני אדם וכסחורה בחברה טרום־מודרנית, במטרה למצוא קווים להשוואה לדרכים הפתוחות כיום למאבק בתופעות של שעבוד, ולחשוף את הרלוונטיות של ניתוח היסטורי לשאלות של כאן ועכשיו. המאמר מתמקד בניתוח של מקומה של העבדות בחברה מדיאבלית — החברה הביזנטית. אף שלא היה בביזנטיון שיח זכויות אדם במתכונתו המודרנית, נתפסו המשועבדים והמשועבדות כבני אדם בעלי אפשרויות פעולה בתחומי החיים האישיים והכלכליים. אפשרויות אלה היוו איזון לתופעות של ניצול המשועבדים ולשימוש בהם כסחורה, ושימשו פתח להעצמתם ולשחרורם אל עבר שילובם בחברה הביזנטית. 

המאמר בוחן את מצבם של המשועבדים והמשועבדות כסחורה וכבני אדם בביזנטיון, ומצביע על התפקיד המרכזי שהם מילאו בדינמיקה הסוציו־אקונומית, הן כאמצעי לקיומו של משק בית עצמאי פרטי, הן להרחבתו באמצעות שחרורם. תופעת השעבוד־שחרור בחברה הביזנטית חושפת שני צדדים משלימים: מן הצד האחד אקט אלים של סחר בבני אדם, שעבודם, ניצולם והמרתם למאמינים נוצרים, ומן הצד האחר העצמתם דרך שילובם בארגון הסוציו־אקונומי ובחברה הדתית כביזנטים לכל דבר. על סמך ניתוח זה המאמר יציע חמישה מדדים אשר לאורם ניתן לבחון מקרי שעבוד, ואשר חושפים את הכיוונים שבהם ניתן לשפר את מעמדם של המשועבדים באמצעות העצמתם. אף שמדדים אלה עולים מניתוח של תופעות שעבוד בחברה הרחוקה מאיתנו בזמן, הם משותפים גם לבעיות העכשוויות של המאבק בעבדות מודרנית.