להיות כמו דלוור

דיני החברות של מדינת דלוור הפכו בשנים האחרונות לנקודת ייחוס עבור דיני החברות בארץ. הרצון "להיות כמו דלוור" בא לידי ביטוי בין היתר בשאיבת השראה מדוקטרינות מהותיות כגון כלל שיקול הדעת העסקי. אלא שההבנה היכן נמצאת נקודת הייחוס — מהי המשמעות של "להיות כמו דלוור" — לוקה אצלנו בחסר. עקרון יסוד במשפט ההשוואתי מזהיר מפני ייבוא דוקטרינות מהותיות מבלי להביא בחשבון את ההקשר שבו הן התפתחו. מטרת מאמר זה היא להאיר את ההקשר שבו התפתח הדין המהותי בדלוור, ובפרט את מארג הכללים הדיוניים הייחודי לדלוור, המשפיע על הכללים המהותיים והמושפע מהם. כדי להמחיש את הממשקים שבין כללים מהותיים ודיוניים המאמר מתמקד בשתי התפתחויות דרמטיות בדלוור בעשור האחרון: צמצום הביקורת השיפוטית המהותית והרחבת גילוי המסמכים המקדים. בעוד שבתי המשפט בארץ מודעים היטב לשינוי בכללי הביקורת המהותית, הם מודעים פחות למגמה המקבילה של הרחבת הגילוי המקדים.  החשש הוא לפיכך מייבוא חלקי מדלוור — ייבוא של חלק אחד מהחבילה של דלוור (כללים מהותיים) ללא חלקים המשלימים והמאזנים אותו (כגון זכות בעלי המניות למידע). בעזרת הבנה טובה יותר של השיטה בדלוור, על האיזונים הפנימיים שבה, נוכל להעריך מחדש מגוון סוגיות עכשוויות בדין הישראלי, כגון הסוגיות הבאות: מתי להחיל את הגנת שיקול הדעת העסקי כבר בשלב המקדים של סילוק על הסף; מה ההיקף הרצוי של גילוי מסמכים מקדים; איזה משקל יש לתת להמלצותיה של "ועדת תביעות בלתי־תלויה" על הגשה ועל ניהול של תביעה נגזרת; ומדוע השינויים המוצעים באסדרה (רגולציה) של שוק ההון משפיעים על מודל ההתערבות השיפוטית הרצוי.