הג'נוסייד שלא היה: רפאל למקין, כתר ארם צובא ומעמדן של קהילות במשפט

איזו הגנה, אם בכלל, מקבלות קהילות במשפט? מאמר זה דן בשאלה דרך עיון בשני מקורות שונים מאוד מן התקופה האחרונה: מאמר של המשפטניות ליאורה בילסקי ורחל קלגסברון וסרט דוקומנטרי של הבמאי אבי דבאח. זה לצד זה המקורות מבקרים את יחסה של מדינת ישראל לקהילות של יהודים אשכנזיים ומזרחיים ואת פגיעתה השונה במשאבים התרבותיים של כל אחת מהן; יחד הם חושפים הן את החשיבות של הקטגוריה "קהילה" והן את האיום שיש בה על המדינה המודרנית, כצורה טרום-מדינתית של שייכות המעניקה לחברות ולחברים בה זהות ומשמעות. המאמר יראה, שלאיום זה יש גוון מיוחד בהקשר שבו המדינה מבקשת לבטא את הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי. בסופו של דבר, האתגר שמציבים בפנינו שני המקורות הוא משותף: מה ראוי שיהיה מעמדן של קהילות במבנה הפוליטי של המדינה? תפיסת הג'נוסייד המקורית של המשפטן היהודי-הפולני רפאל למקין, תפיסה שכללה מושג של "ג'נוסייד תרבותי" אך נדחתה, מסייעת לתת תשובה ראשונית. על המדינה להגן על קניין תרבותי באופן שייצג לא רק את כלל האזרחים, אלא את כל הקהילות המרכיבות את המדינה.