אנו נוטים לחשוב על ערכי יסוד, כמו חיי אדם ושלמות הגוף, כדברים שאינם ניתנים לביטוי בכסף; ניתן אף לומר, כי זהו חלק ממה שהופך "ערך יסוד" לכזה. מנגד, חלק אינטגרלי מההגנה על אותם ערכי יסוד כולל את החיוב בפיצוי כספי על הפגיעה בהם. נראה אפוא כי לפנינו פרדוקס: בעת הפיצוי על ערך יסוד שנפגע אנו נותנים לו ביטוי בכסף, וכך פוגעים בעצם היותו "ערך יסוד"; בד בבד, הימנעות מפיצוי על הפגיעה תחליש בהכרח את ההגנה על אותם ערכים החשובים לנו מכול.

המקור לפרדוקס זה, כמו גם לבעיות תאורטיות-משפטיות רבות, טמון, כך נטען, בהבנה שגויה של כסף. המאמר טוען כי ההבנה המקובלת של כסף – כאמצעי אבסטרקטי ו"שקוף", שעיקר פעולתו היא הפשטת אובייקטים וטובין שונים מערכם האיכותי, והמרתו לערך כמותי בלבד – אינה מספקת. בניגוד לגישה זו, המאמר מציג תפיסה פלורליסטית של כסף. לפי הגישה המוצעת, כסף נושא משמעויות נורמטיביות שונות בהקשרים שונים, בין היתר כתלות במערכת היחסים שבה מועבר הכסף ובייעוד שהכסף נועד למלא. כלומר, במקרים מסוימים ההבדל בין כספים שונים איננו רק כמותי, אלא גם איכותי. תפיסה זו, כך נטען, מספקת תיאור מדויק יותר של השימוש שלנו בכסף, מקנה נקודת מבט מרעננת על מגוון סוגיות תאורטיות-משפטיות ומאפשרת להתמודד עם בעיות שאינן ניתנות לפתרון במסגרת הגישה המסורתית.

המאמר פותח בהצגת "הגישה המסורתית" לכסף, ולאחר מכן מציג את "הגישה הפלורליסטית" ומבסס את עדיפותה. בהמשך מוצגים יתרונותיה של הגישה הפלורליסטית באמצעות דיון בפיצויים על נזקי גוף. בחלק זה בוחן המאמר את מגבלותיהן של תאוריות משפטיות קיימות בתחום, מגבלות אשר נובעות, לפי הנטען, מהסתמכות – מפורשת או משתמעת – על תפיסה מסורתית של כסף, ומראה כי הגישה הפלורליסטית מאפשרת לפתור בעיות יסודיות אלה. לבסוף פונה המאמר לכמה יישומים משפטיים נוספים של הגישה המוצעת.