משבר האקלים וההתחממות הגלובלית הוא אחד הנושאים הבוערים (תרתי משמע) שעומדים על סדר היום הציבורי. ההתמודדות עימו בעשור האחרון מאופיינת בהכרה בחלקן המשמעותי של חברות ציבוריות ביצירת המשבר, ובצמיחתה של ספרות העוסקת בפתרונות אפשריים לצמצום הפעילות המזהמת של תאגידים – באמצעות כלים רגולטוריים מחד גיסא, ובאמצעות כלים מעולמות הממשל התאגידי מאידך גיסא. בפרט ניתן לזהות תמיכה הולכת וגוברת ברעיון של שימוש בקולם של בעלי המניות ובקמפיינים אקטיביסטיים על מנת לקדם דפוסי פעילות בני קיימה בקרב חברות ציבוריות. רשימה זו מבקשת להציג את סוגי הכלים האפשריים לפעולה נגד משבר האקלים במסגרת הערוץ הפנים-תאגידי, וכן לבחון את האפקטיביות שלהם. כך, הרשימה תדון בשאלת האפקטיביות של הצעות בעלי מניות למען האקלים, של הצבעות נגד מועמדים לדירקטוריון, של ניהול קמפיינים אקטיביסטיים למטרות סביבתיות וכן של פיתוח שיח מול הנהלת החברה בנושאי אקלים. הרשימה תציע מבט השוואתי על המתרחש בארצות הברית, שבה אקטיביזם למען האקלים הלך והפך לחלק מן הנוף התאגידי בעשור האחרון – גם אם בצורה מוגבלת – ותנסה לעמוד על הסברים אפשריים לשאלה מדוע אקטיביזם מסוג זה אינו קיים כלל בישראל. לשם כך יוצעו הן הסברים הנסמכים על ניתוח המבנה המשפטי שיוצר חוק החברות עבור חברות ציבוריות בישראל, והן הסברים הנסמכים על תמריצי השחקנים המרכזיים הפועלים בשוק ההון הישראלי; כמו כן יסופקו תובנות שעלו מתוך ראיונות עומק עם נציגים של גופים מוסדיים שונים בנושא הפעילות שלהם בנוגע לסוגיות אקלימיות. לבסוף כל אלו יזוקקו על מנת לענות על השאלה שבכותרת הרשימה, והרשימה תראה מדוע לעת הזו נדמה שקשה להאמין שבעלי המניות יהיו מי שיצילו את הפלנטה, ללא פעולה משמעותית באפיקי השפעה אחרים.