בעשרים השנים האחרונות ביקשו חברות ציבוריות רבות בישראל לחזור להיות חברות פרטיות ולמחוק את מניותיהן מהמסחר בבורסה. כיוון שחברות ישראליות רבות נשלטות בידי קבוצות שליטה, הפיכת חברה ציבורית לפרטית כרוכה בדרך כלל ברכישתם של בעלי השליטה את כל המניות המוחזקות בידי הציבור. למרות הקושי הרב וניגודי האינטרסים החמורים בעסקה זו של חילוט המיעוט, חוק החברות ובתי המשפט בישראל מאפשרים שלוש חלופות משפטיות שונות לביצועה: הצעת רכש מלאה, מיזוג משולש הופכי והסדר בבית המשפט.

במחקר זה המחברים עומדים על ההבדלים המשמעותיים שבין שלוש החלופות המשפטיות השונות, ומציגים את ההתלבטות של בתי המשפט בישראל, בארצות הברית ובאנגליה בסוגיית החופש לעיצוב עסקאות לחילוט המיעוט. המחברים סבורים, כי הדין בישראל ביקש בעניין זה לחקות את דיני החברות בדלאוור ולהידמות להם. אולם בפועל, בשל שינויים בדין האמריקני, הדין הישראלי אוחז כיום בתפיסה משפטית פורמלית שונה ורחוקה מהדין האמריקני העדכני.

דיון משמעותי בסוגיית החופש לעיצוב עסקאות לחילוט המיעוט מצריך גם בחינה של התוצאות בפועל של המסלולים השונים. לכן ערכו המחברים ניתוח אמפירי מקיף, ראשון מסוגו, הבוחן 349 הצעות לחילוט המיעוט בישראל בשנים 2019-2000. הממצאים מעידים על העדפה מובהקת של בעלי השליטה למסלול הצעת הרכש המלאה, על כך שהצעות רכש מלאות מניבות תמורה נמוכה יותר לבעלי מניות המיעוט לעומת עסקאות מיזוג וכן על כך שסיכוייהן של הצעות רכש מלאות להתקבל נמוכים יותר מאשר סיכוייהן של הצעות המיזוג.

לבסוף, מסקנת המחברים העולה מהמחקר היא כי יש צורך לשכלל את מנגנון הצעת הרכש המלאה. ברוח התאוריה המשפטית העכשווית בארצות הברית, המחברים ממליצים לצמצם את ההבדלים שבין הצעת רכש מלאה למיזוגי חילוט.