השאלה של הגדרת ההורות העסיקה שיטות משפט רבות החל מהעשורים האחרונים של המאה העשרים, בעקבות התפתחותן של טכניקות ההולדה והשינויים במבנה המשפחה בכלל והיווצרותם של קשרי הורות מגוונים בפרט. הספרות האקדמית המשפטית בישראל ומחוצה לה הקדישה דיון נרחב לשאלה של הגדרת ההורות, ונטתה להתמקד בזיקה הביולוגית (מכוח קשר גנטי או מכוח לידה) או ביסוד הכוונה להפוך להורה כזיקות משמעותיות להגדרת ההורות. במאמר זה המחברים מבקשים להוסיף לדיון בהגדרת ההורות את זיקת הזוגיות, המתמקדת במערכת היחסים שבין המבוגרים האמורים להיות מוכרים בידי המשפט כהורים משותפים. המאמר מבסס את מקומה של הזוגיות כמבחן רלוונטי להכרה בהורות, מצביע על מקומה של הזוגיות בדין הקיים בישראל ומדגיש את היותה רצויה ככזאת, וקורא לקליטתה של "חזקת זוגיות" הקושרת את בן הזוג של ההורה למעמד של הורות.

המאמר איננו עוסק רק במבחנים של הגדרת ההורות (אלה הקיימים ואלה הרצויים); הוא עוסק גם בשאלה הנוגעת לאופן הגדרת ההורות, ובפרט גם במה שהמחברים מכנים "מיסוד ההורות". הליך המיסוד מצהיר על התקיימותן של הזיקות המהוות בסיס למעמד המשפטי כהורה, ולמעשה משלים את ההכרה בסטטוס המשפטי ההורי המיוחס לאדם ואת ההסתמכות עליו. במסגרת דיון זה המאמר בוחן כיצד המשפט מברר את קיומה של הזיקה הרלוונטית שבין הילד לבין ההורה הפוטנציאלי, קרי, הוא בוחן אם ההכרה נעשית באמצעות הצהרה של ההורה או של ההורים הפוטנציאליים, אם בדרך של קביעה שיפוטית או בדרך אחרת. שאלת אופן קביעתה של ההורות והדיון במיסוד ההורות ככלל נדונו עד היום באופן מצומצם, אם בכלל. לאור חדשנותו של הדיון בחרו המחברים להתמקד במקרה מבחן אחד – המקרה של הגדרת אימהוּּת ומיסודה בנסיבות של הולדה לזוג נשים. ואולם ההצעות שהמחברים מעלים רלוונטיות לכל ההקשרים שבהם עולה השאלה של הגדרת ההורות ומיסודה במשפט הישראלי.