מאמר זה דן ביצור משפטי חדש – מצב חירום אקלימי. הרעיון להחיל מצב חירום אקלימי צובר תמיכה במעגלים רבים ונידון בהרחבה בקרב תנועות סביבה, בגופי התקשורת, בזירה הפוליטית ובידי חוקרים. מאמר זה הוא הראשון שפורט את הרעיון למרכיביו המשפטיים, ומתעמת עם השאלה מהי דמותו המשפטית של מצב חירום אקלימי ואם ראוי להחילו. המאמר מזהה כי בניגוד לקונספציה ההולכת וקונה שביתה בחוגים סביבתיים, גישות של ניהול חירום אינן מתאימות למאפייניו הייחודיים של שינוי האקלים. זאת ועוד, שיח החירום האקלימי כשלעצמו הוא שיח מסוכן, העלול לעורר תגובת נגד ציבורית שיש בה כדי להסיג לאחור את מאמצי ההתמודדות הגלובליים עם שינוי האקלים. לכן המאמר פוסל את הקונספציה של מצב החירום האקלימי ומציע במקומה חלופה דמוקרטית-פרגמטית. המאמר מזהה כי בניגוד לדיני החירום, דיני האסונות קרובים במאפייניהם לדיני האקלים ויכולים להוות כר עשיר ללמידה השוואתית. לפיכך המאמר מציע, כי בעת פיתוח חוקי אקלים ייחקר הניסיון החקיקתי והמעשי של דיני האסונות. המאמר מדגים את הפוטנציאל של גישה זו באמצעות בחינה של הסדרי ניהול סיכונים בעולמות הרגולציה הפיננסית והבריאות.