מאמר זה מבקש להשיב על השאלה אם משקיעים מוסדיים, דוגמת קרנות פנסיה, רשאים להתחשב בעת ניהול השקעותיהם בשיקולים אתיים, ובפרט בשיקולים סביבתיים. הרעיון כי לא רק שיקולים פיננסיים צריכים להכווין את התנהלותם של משקיעים אינו רעיון חדש, אך הוא תפס תאוצה גדולה בשנים האחרונות בשל העניין הרב שמעורר המונח השקעות ESG (קיצור של (environmental, social and governance. אלא שמשקיעים מוסדיים הם נאמנים, כלומר הם מנהלים כספים השייכים לאחרים – הנהנים. לפיכך הם כפופים לסט מחמיר של כללים משפטיים, המכונה דיני האמונאות. דינים אלו מחייבים את הגוף המוסדי לפעול בעת קבלת החלטות על השקעה באופן המשקף את טובתם של הנהנים. על כן, יש מי שטוענים שאם תכלית ההתחשבות של הגוף המוסדי בשיקולי ESG היא אתית, להבדיל ממטרה כלכלית מבוססת, מוגדרת ומוכחת, הרי זוהי הפרה של חובותיו. המאמר יבהיר מדוע טענה זו אינה תואמת את הדין המחייב בישראל. בהמשך לכך תובא תגובה לטיעונים שונים שביקשו להצביע על ההשלכות השליליות הצפויות אם גופים מוסדיים אכן יתחשבו בשיקולי ESG אתיים, ויוסבר מדוע אין בהם ממש, בפרט בכל הנוגע לשיקולים סביבתיים. המסקנה המתבקשת לסיכום היא שהתחשבות במטרות סביבתיות בעת השקעת כספי הציבור בשוק ההון אינה רק תואמת את הדין הקיים, אלא היא גם המדיניות הרצויה.