תרומה מן המת: איברי גוף מול תוצרי גוף —
לקראת מסגרת נורמטיבית וביואתית מאחדת
עדי פרידמן ושגית מור
24.7.2024
מאמר זה מבקש להציג מסגרת ביואתית מאחדת לדיון בשתי זירות של התפתחויות טכנולוגיות רפואיות הנתפסות כנפרדות אך יש להן הרבה מן המשותף: האחת עוסקת בהשתלת איברים שניטלו מן המת – לצורך הארכת או הצלת חיים של אחר; האחרת עוסקת בשימוש בתוצרי גוף מן המת – זרע או ביצית – לצורך הולדה ויצירת חיים. המאמר מבקש לבחון מה ניתן ללמוד מהדיון המשותף והאם שתי הזירות יכולות להתכנס תחת מסגרת נורמטיבית אחת. נפתח עם דיון מעמיק בתפיסת המוות הרווחת בחברה המערבית הרואה את המוות כסופיות ונציע תפיסה אחרת של המוות – כביטוי להמשכיות אישית, משפחתית וחברתית. לאחר מכן נציג את כל אחת מהזירות ואת המסגרת הנורמטיבית המסדירה אותה. נראה כי בעוד שזירת האיברים המוסדרת בחקיקה נוקטת באופן רשמי את גישת opt-in, שלפיה תרומת איברים מאדם תלויה בהסכמתו מראש, בפועל רצונו מוכפף לרצון משפחתו. לעומת זאת זירת תוצרי הגוף, שהסדרתה חלקית, פועלת לפי העקרונות של הסכמה משוערת או רצון משוער המבוססים בפועל על היגיון של opt-out , המניח שאדם שרצה ילדים בחייו ירצה ילדים מתוצריו לאחר מותו.
בהמשך לכך נראה כי שתי הזירות חולקות קווים משותפים מבחינת תפיסת החיים והמוות, שאלת המחסור והמשאבים המוגבלים, וכן הבניית היחסים והאינטרסים בין רצון הפרט, מעמד המשפחה ואינטרס המדינה. נטען כי על אף ההבדלים בין ההסדרים הקיימים, בכולם מעמדו של רצון הפרט ועקרון האוטונומיה נסוגים מפני מקומן של המשפחה וההלכה, ואילו אינטרס המדינה בקיומה של הסדרה ראויה ובעידוד התרומה מן הנפטר/ת נחלש עד נמוג. בחלקו האחרון של המאמר נציע מסגרת ביואתית מאחדת ביחס לשתי הזירות הנחקרות. תחילה נציע מסגרת תאורטית הנשענת על רעיון ההון החברתי, שלטענתנו מחזק את היחיד ואת הקולקטיב גם יחד, מגביר את האמון ואת הסולידריות, ותואם את תפיסת המוות כהמשכיות אישית, משפחתית וחברתית. לאחר מכן נטען כי ברובד הנורמטיבי-הרגולטורי יש לקדם כיווני הסדרה המתיישבים עם הניתוח שערכנו עד כה. לשם כך נציג שני מנגנונים מעשיים: הראשון הוא רעיון "הצוואה הביולוגית" שיאפשר לכל פרט לקבל את ההחלטה המתאימה לו או לה לגבי גורל איברי או תוצרי גופו. השני הוא יצירת מאגר של תוצרי גוף מן הנפטר או הנפטרת שאליו יוכל לפנות כל מי שזקוק/ה לתרומה, בדומה למאגר איברי הגוף הקיים כיום. בשני האפיקים, יש לייצר לטענתנו מנגנונים גמישים הנותנים ביטוי למגוון של העדפות ראויות העומדות בגדרי המסגרת האתית והתאורטית שהצבנו.