כלכלת הפלטפורמות הפכה חלק מרכזי מהכלכלה העולמית. המסחר המקוון המתנהל באמצעות פלטפורמות דיגיטליות מוסדר באמצעות חוזים. המדיניות המשפטית בנוגע לחוזים אלה מניחה לעיתים קרובות שציבור המשתמשים בפלטפורמות דיגיטליות הוא הומוגני. במאמר זה נתמקד ביחסים שבין פלטפורמות ומשתמשים עסקיים, במטרה להצביע על המאפיינים הייחודיים ליחסים חוזיים אלה ולבחון כיצד ראוי לסווגם, על מנת לתת מענה משפטי הולם לציפיות הצדדים.

שוק הפלטפורמות הוא שוק דו-צדדי המונע על ידי מידע שבו אפקט הרשת, הגישה העדיפה של פלטפורמות למידע ועלויות המעבר יוצרים שוק ריכוזי שבו המנצח-זוכה-בכול. מאפיינים אלה יוצרים תלות של משתמשים עסקיים בפלטפורמות דיגיטליות, שמקורה בפערי כוחות מבניים, שליטת הפלטפורמות במידע, והשקעתם הספציפית של המשתמשים העסקיים בביסוס ובהרחבת עסקיהם המקוונים. מנקודת המבט החוזית, פערי הכוחות שבין הצדדים והתלות של המשתמשים העסקיים בפלטפורמה הדיגיטלית אינם תואמים למאפיינים של החוזה העסקי-מסחרי הטיפוסי, ודומים יותר לאלה של החוזה הצרכני. נוסף על כך, ריבוי התפקידים של הצדדים בחוזי פלטפורמות, שבמסגרתו פלטפורמות דיגיטליות מתווכות בין משתמשים, מנהלות תוכן, מהוות תשתית לשיח ציבורי ולמסחר, מאסדרות פעילות, מיישבות סכסוכים ומסייעות בבניית קהילות, בעוד שמשתמשים עסקיים יוצרים חלק ניכר מהתכנים המופיעים בפלטפורמה ומשתמשים בשירותי הפלטפורמה המוצעים בחינם ובתשלום, מקשים על סיווג החוזה, בין אם כחוזה מסחרי ובין אם כחוזה צרכני.

בשנים האחרונות נקראו בתי המשפט בישראל להתמודד עם הקושי שבסיווג היחסים החוזיים שבין פלטפורמות למשתמשים עסקיים. בשורה של פסקי דין, שרובם עסק בתוקפן ובהיקף תחולתן של תניות מקום שיפוט וברירת דין על משתמשים ישראליים, בחנו בתי המשפט את ההחלטה בדבר סיווג החוזה – כחוזה מסחרי או צרכני – כהכרעה בינארית, והגיעו למסקנות שונות ואף מנוגדות, על יסוד מגוון נרחב של שיקולים.

האתגר שבסיווג היחסים החוזיים שבין פלטפורמות דיגיטליות ומשתמשים עסקיים אינו ייחודי לישראל, ומלומדים מישראל ומחוצה לה הציעו מגוון דרכים נוספות להתמודד עימו. במאמר זה נציע מסגרת תאורטית שתבהיר את הקושי הכרוך בסיווגם של יחסים חוזיים אלה, תסביר את התפתחות הפסיקה בישראל אל מול האתגרים שמעורר סוג חדש זה של יחסים חוזיים, ותבחן את הפתרונות שהוצעו בישראל ומחוצה לה כמענה לאתגר. לאור דיון זה, ולנוכח היקף הפעילות המסחרית שיחסים חוזיים אלה מסדירים, נטען שיש להכיר ביחסים שבין הצדדים כסוג חדש של חוזה: חוזה פלטפורמה-משתמש עסקי; נציע מתווה ראשוני לפיתוח הכללים החוזיים שיחולו עליו; ונבחן האם וכיצד עקרונות אלה מיושמים כבר עתה בפסיקה הישראלית.

בשונה מהגישה החוזית שמאמר זה נוקט, האיחוד האירופי אימץ מודל רגולטורי לאסדרת היחסים שבין פלטפורמות ומשתמשים עסקיים. בסופו של מאמר זה נבחן את היחס בין שתי הגישות, ונעמוד על היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן להסדרת היחסים בין פלטפורמות למשתמשים עסקיים. בפרט, נציע שבעוד שלרגולציה יתרונות מסוימים בהתמודדות עם יחסי התלות של המשתמשים העסקיים בפלטפורמה, המאפיינים של דיני החוזים – רגישות לעובדות, ריבוי ערכים, והתפתחות הדרגתית באמצעות בתי המשפט (bottom-up) – מעניקים להם יתרון בהתמודדות עם שני הגורמים האחרים לפערי הכוחות: שליטת הפלטפורמה במידע וההשקעה השקועה של המשתמשים העסקיים, וכן עם מגוון התפקידים שהצדדים ממלאים ביחסים שביניהם. מכאן, לגישתנו, יש לראות בפתרון הרגולטורי ובפרשנות החוזית כלים המשלימים זה את זה.