הורדת תנאי הסף לעיסוק במקצועות פרא-רפואיים: צמצום או הרחבה של אי-השוויון?

PDF

מזה מספר שנים שורה של חברי כנסת פועלים על מנת לשנות את תנאי הסף הנדרשים לצורך עיסוק במקצועות פרא-רפואיים בישראל, ולאפשר עיסוק במקצועות אלו גם למי שתרכוש השכלה בסמינרים לנשים חרדיות.[1] תומכי היוזמה טוענים כי הצעתם תוביל לקידום שוויון הן בשוק העבודה והן בהקצאת שירותי רווחה. לטענתם היוזמה תוביל לשילוב נשים חרדיות בשוק העבודה ולתקנים נוספים אש­­ר יאפשרו למטופלים רבים יותר ליהנות משירותים פרא-רפואיים. עם זאת, כפי שאטען כאן, קבלתה של היוזמה תוביל הלכה למעשה לתוצאה הפוכה – הרחבת אי השוויון והגדלת הפערים הן בשוק העבודה והן בהקצאת שירותי רווחה.

מבנה המאמר יהיה כדלהלן: בפרק א' יוצג המצב החוקי הקיים ויוצגו הצעות החוק שהוגשו לצורך שינויו. פרק ב' יסקור את הטיעונים שהעלו מצדדי הצעות החוק, לפיהם הצעות החוק יקדמו שוויון ברווחה ובתעסוקה. בפרקים ג' וד' אטען שלא רק שהצעות החוק לא יקדמו שוויון ברווחה ובתעסוקה, אלא שהן יובילו להרחבתו של אי-השוויון. פרק ה' יעמוד על הסכנה המיוחדת להעמקת אי השוויון הטמונה בהצעות החוק על רקע יוזמות אחרות שמקדמת הקואליציה בימים אלו.

א. ההסדרה הקיימת וההצעות לשינוייה

מספר הצעות חוק שהוגשו במהלך השנים האחרונות מציעות לתקן את חוק מקצועות הבריאות ולהקל את הדרישות ממי שמעוניין לעסוק במקצועות הפרא-רפואיים הבאים: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות בתקשורת, תזונה, קרימינולוגיה קלינית, פודיאטריה, פודיאטריה ניתוחית וכירופרקטיקה.[2] בהתאם למצב החוקי הקיים, בכדי שמשרד הבריאות ינפיק תעודת מקצוע לעוסקים במקצועות הללו המועמדים נדרשים לעמוד בדרישות סף הכוללות השכלה רלוונטית (תואר אקדמי), הכשרה מקצועית מעשית ועמידה בבחינת רישוי ממלכתית.[3] דרישות הסף הללו מעוגנות כיום בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, תשס"ח-2008, אשר מטרתו: "להסדיר את העיסוק במקצועות הבריאות כדי להבטיח רמה מקצועית הולמת של העוסקים בהם ולהגן על בריאות הציבור".[4] לעניין זה חשוב להבהיר כבר כאן, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, תזונאים ובעלי מקצועות פרא-רפואיים אחרים מטפלים כיום במאות אלפי ילדים ובגירים בישראל ומעניקים להם – לפחות בחלק מהמקרים – טיפול משנה חיים. טיפולים פרא-רפואיים חיוניים להתפתחותם התקינה ובריאותם הפיסית והנפשית של קטינים ובגירים בישראל ואינם בגדר מותרות.[5]

בהתאם להצעות החוק השונות, ניתן יהיה לעסוק במקצועות פרא-רפואיים המנויים למעלה ללא צורך בתואר אקדמי, לאחר לימודי הכשרה מקצועית אשר יאושרו על ידי מנכ"ל משרד הבריאות.[6] באופן דומה, בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד ליהדות התורה בחודש דצמבר 2022 נכתב כי: "על מנת לקדם שילוב בשוק התעסוקה ועל מנת לשפר את השירות לילדים נזקקים בהתאמת המטפל לקהילה המטפלת, הממשלה תקדם...תיקון לחוק העיסוק במקצועות הבריאות, שיקבע כי המנהל יכיר בתעודות הכשרה מקצועיות... וכי מחזיק תעודה יוכל לעסוק בתחום... גם ללא תואר אקדמי...".[7] לאחר ההסכם הקואליציוני הוגשה הצעת חוק נוספת אשר מבקשת להוציא אל הפועל את ההסכם הקואליציוני ולחוקק את האמור בו בחקיקה ראשית.[8]

ב. הטיעונים המוצגים להצדקת הצעות החוק – הצעות החוק כמקדמות שוויון

בהצעות החוק השונות כמו גם במאמרים שפורסמו באתרי אינטרנט חרדיים ניתן למצוא שתי הצדקות מרכזיות לצורך בהפחתת דרישות המקצוע תוך ויתור על דרישות התואר האקדמי. ההצדקה הראשונה נוגעת לרצון לקדם שוויון באספקת שירותי רווחה, תוך מתן דגש על אספקת שירותים פרא-רפואיים לאוכלוסייה החרדית. הצעות החוק השונות מדגישות את המחסור בכוח האדם בתחום המקצועות הפרא-רפואיים, תוך מתן דגש על הפריפריה.[9] בהצעות החוק נטען שהיוזמה תוביל לפתרון מחסור כוח האדם בתחום. כך נכתב בדברי ההסבר לאחת מהצעות החוק: "על מנת לפתור את המחסור בכוח אדם במקצועות אלו מוצע... להכיר בלימודי תעודה, בין היתר, במוסדות להכשרת מורים המוכרים על ידי משרד החינוך, בדומה להוראת שעה שנקבעה בחוק עבור עולים חדשים בעלי תעודות הרשאים להיקלט לעבודה בתחום, גם ללא תואר אקדמי."[10] בהקשר זה, בדיונים על היוזמה, ניתן לראות התייחסות גם ליתרונות שיצמחו למטופלים מהאוכלוסייה החרדית מכך שעובדות מתוך הקהילה – אשר מכירות את הניואנסים והדקויות הקיימות בחברה החרדית – תהינה אלו שיספקו להם את השירותים הפרא-רפואיים.[11]

ההצדקה השנייה, נוגעת לרצון לקדם שוויון בשוק העבודה, תוך מתן דגש על האוכלוסייה החרדית באופן כללי, ובאופן ספציפי – תוך התייחסות לקשיים התעסוקתיים בהן נתקלות נשים חרדיות אשר סיימו לימודי סמינר. כך בדברי ההסבר לאחת מהצעות החוק שהוגשו נכתב כי: "במשך עשרות שנים נמנעו אוכלוסיות שונות מלהיכנס אל שערי האקדמיה וממילא אל שערי התעסוקה, מטעמים תרבותיים ואחרים. מטרתה של הצעת חוק זו היא להתמודד עם אתגר לאומי וחברתי, ולעודד אוכלוסיות אלו להשתלב בעולם התעסוקה...".[12] בדברי ההסבר להצעת חוק אחרת נכתב כי: "מוצע לקבוע הוראת שעה... אשר תחול, בין היתר, גם על תלמידות בוגרות מוסדות להכשרת מורים שמוכרים על ידי משרד החינוך, שתסיימנה לימודים במקצועות הבריאות... שילוב אותן תלמידות בשוק העבודה יביא... לפתרון הבעיה של תעסוקת הבנות החרדיות... אחת מכל שתי נשים חרדיות שמתחילות לימודי מכינה, אינן מגיעות לסיום הלימודים לתואר....".[13] מהדיונים על היוזמה, ניתן לראות שההצעות מבקשות לעודד נשים חרדיות להמשיך ללמוד בסמינרים, במקום לרכוש השכלה גבוהה, במטרה למנוע חשיפה של הנשים לתכנים "בלתי הולמים" ולדאוג לכך שהן יישארו "שמורות".[14]

חשוב לומר ששני הטיעונים שעושים בהם שימוש כדי להצדיק את הצעות החוק השונות וההסכמים הקואליציוניים לכאורה מצביעים על אינטרסים שחשוב לקדמם. כתיבה רבה עוסקת באי שוויון בתחום הבריאות והתעסוקה.[15] כתיבה זו מראה שאכן, אוכלוסיות רבות מקבלות שירות רפואי פחות טוב, ומשתלבות באופן שאינו מיטבי בשוק העבודה.[16] לצד זאת, ברצוני לטעון שאין שום קשר בין האינטרסים הללו להצעות החוק. לא רק שהצעות החוק האמורות לא יקדמו שוויון בתחום הבריאות והתעסוקה, הן אף יובילו להרחבת אי השוויון. אסביר זאת כעת.

ג. תשובה לטיעון הראשון – הצעות החוק יובילו להגדלת אי השוויון באספקת שירותי בריאות ורווחה

ברצוני להתייחס תחילה לטיעון הראשון שנעשה בו שימוש להצדקת הצעות החוק, לפיו הפחתת דרישות הסף למקצועות פרא-רפואיים תוביל לקידום שוויון באספקת שירותי בריאות ורווחה. ראשית, דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2021 קבע כי הנתונים הקיימים לא מאפשרים לקבוע אם קיים מחסור בכוח אדם בתחום המקצועות הפרא-רפואיים בישראל.[17] הדו"ח מציין אומנם כי בשנת 2012 זוהה מחסור במטפלים במחוז דרום, במיוחד בקרב האוכלוסייה הבדואיות – אך בשל הזמן שחלף לא ברור עד כמה הוא מייצג את המצב כיום.[18] מאחר והנתונים הקיימים לא מעידים בהכרח על מחסור בכוח אדם בתחום המקצועות הפרא-רפואיים, אין מקום להניח כי הגדלת כוח האדם בתחום (תוך הורדת רמת ההכשרה המקצועית) תקדם שוויון באספקת טיפולים פרא-רפואיים. לעניין זה, חשוב להבהיר כי הצעות החוק השונות אינן מתיימרות ממילא לטפל במחסור בכוח אדם בקרב מטפלים באוכלוסייה הבדווית.

שנית, בעוד שלא ברור אם אכן יש מחסור בכוח אדם בתחום המקצועות הפרא-רפואיים, עובדות רבות טוענות שהשכר ותנאי העבודה במקצועות אלו במגזר הציבורי נמוכים ומובילים לתמרוץ שלילי לעיסוק במקצועות אלו בכלל, ולעיסוק בהם במגזר הציבורי בפרט.[19] הדרך למילוי תקנים במגזר הציבורי – במידה ואכן יש מחסור בהם – עוברת אם כן, קודם כל, בשיפור תנאי העבודה. מחקרים רבים עומדים על השכר הנמוך ותנאי העבודה הירודים מהם סובלות נשים העובדות במקצועות פרופסיונאליים "ורודים".[20] שיפור בתנאי העבודה של עובדות במקצועות פרא-רפואיים במגזר הציבורי – עשוי להוביל לעלייה משמעותית במספר העובדות המקצועיות המבקשות להשתלב במגזר הציבורי ולספק שירותים פרא-רפואיים איכותיים למטופלים.

שלישית, וחשוב מכל, הצעות החוק השונות מבקשות לתמרץ אספקת שירותים פרא-רפואיים לקויים לאוכלוסייה החרדית (או לכל אוכלוסייה אחרת), על ידי עובדות שיעברו הכשרה נחותה. זו איננה הדרך לקידום שוויון באספקת שירותי בריאות ורווחה. ההפך הוא הנכון. בשנים האחרונות נעשו מאמצים רבים לקדם את מקצועיות ובטיחות השירות שעובדים פרא-רפואיים מעניקים למטופלים (ויש אף רצון להרחיב את המקצועות שחוסים תחת החוק[21]). הצעות החוק מבקשות להחזיר את הגלגל אחורה ואף להפוך את כיוון סיבובו. הצעות החוק יובילו קודם כל לאיכות ירודה של טיפולים במגזר החרדי (מאחר ומדובר קודם כל בעובדות שיועסקו במגזר החרדי),[22] ואחר כך לחלחול נורמות טיפול ירודות לחברה כולה. חלחול נורמות ירודות אלו לחברה כולה עשוי בתרחיש הגרוע להוביל לקריסת שוק הטיפולים הפרא-רפואיים כולו, כאשר המטופלים לא ידעו להבחין בין דרכי ההכשרה של המטפלות השונות וכתוצאה מכך המטפלות המשכילות ובעלות הניסיון יצאו בסופו של דבר מהשוק. זה הוא למעשה כשל השוק מסוג "בחירה שלילית" או "סלקציה שלילית" אשר מתעורר במקרים של פערי מידע בשוק המכוניות המשומשות כמו גם בשוק הביטוח. כפי שמוסבר בספרות, במצב של פערי מידע בין לקוח למוכר, בו הלקוח לא יכול להעריך מה טיב המוצר שהוא רוכש, הוא יבקש לשלם עבור המוצר מחיר נמוך (מתוך הנחה שהמוצר עשוי להיות פגום). במצב שכזה, המוצרים הטובים והאיכותיים יצאו מהשוק.[23] תהליך זה יגדיל את האי-שוויון, משום שבעלי האמצעים יוכלו להרשות לעצמם לאתר את המטפלים הטובים – שעדיין נותרו בשוק – ולשלם להם באופן פרטי.

ד. תשובה לטיעון השני – הצעות החוק יובילו להגדלת אי השוויון בשוק העבודה

ברצוני להתייחס כעת לטיעון השני בו נעשה שימוש להצדיק את הצעות החוק, לפיו הפחתת דרישות הסף למקצועות פרא-רפואיים תוביל לקידום שוויון בשוק העבודה, תוך מתן דגש על האוכלוסייה החרדית. ראשית, חשוב לומר כי כבר כיום מועסקות במגזר החרדי עובדות פרא-רפואיות חרדיות, אלא שכיום מדובר בעובדות אשר עברו הכשרה מלאה כנדרש כיום לפי חוק, ולא הכשרה מופחתת כפי שמוצע. עוד חשוב להדגיש לעניין זה, כי כיום ניתן ללמוד מקצועות פרא-רפואיים במסלולים ייעודיים למגזר החרדי, המוכרים על ידי האקדמיה.[24] הצעות החוק לא תקדמנה אם כן את שילובן של נשים חרדיות בשוק העבודה בעבודות ראויות, אלא תיצורנה עבורן עבודות נחותות עם הכשרות נחותות. הצעות החוק מבקשות ליצור ולהסדיר הכשרה מקצועית נחותה ולעודד נשים חרדיות לרכוש הכשרה זו. ההצעות מבקשות, כאמור, לעודד נשים חרדיות להמשיך ללמוד בסמינרים, במקום לרכוש השכלה גבוהה. זאת, על אף עלותם הגבוהה של הסמינרים ועל אף ההכשרה הלקויה שהם לעיתים מקנים (בהשוואה למוסדות להשכלה גבוהה הנתונים לפיקוחה של המועצה להשכלה גבוהה(.[25] חשוב להדגיש כי הצעות החוק יובילו לפגיעה לא רק בנשים חרדיות שירכשו השכלה נחותה, אלא לפגיעה במעמדן של כלל העובדות במקצועות פרא-רפואיים. פגיעה זו קשה וחמורה באופן מיוחד לאור הניסיונות הרבים שנערכו בשנים קודמות לקדם את מעמדן של עובדות אלו ואת הכשרתן.[26]

ה. הצעות החוק בנוגע למקצועות פרא-רפואיים בהקשר הכולל של מדיניות הקואליציה

הסכנה להעמקת האי-שוויון שמציבה היוזמה החדשה חמורה במיוחד על רקע היוזמות האחרות אותן מנסה הממשלה וחברי כנסת שונים בקואליציה לקדם בימים אלו. יוזמות אלו מאיימות אף הן – כל יוזמה בדרכה – על שוויון בתחומי הבריאות, הרווחה והתעסוקה. ראשית, אתייחס לרפורמה במערכת בתי המשפט המקודמת בימים אלו. בהתאם להצעות הרפורמה שופטים בבית הדין לעבודה – אשר מכריעים בתובענות הנוגעות לתעסוקה, רווחה ובריאות – ייבחרו על ידי ועדה לבחירת שופטים אשר בה יהיה רוב לחברי קואליציה ולא לגורמי מקצוע. ועדה שכזו עשויה, להערכתי, לבחור שופטים בעקבות השתייכותם הפוליטית או קרבתם לחברי הקואליציה ולא בשל מקצועיותם.[27] שינוי זה עשוי להוביל לפגיעה באיכות פסיקות בתי הדין לעבודה בתחום הרווחה, הבריאות והתעסוקה. בנוסף, חלקים אחרים ברפורמה עוסקים בביטול או צמצום יכולתו של בית המשפט העליון לפסול חקיקה אשר עומדת בסתירה לחוקי יסוד. בעקבות זאת, המעמד החוקתי של זכות השוויון, כמו גם מעמדן החוקתי של זכויות חברתיות שונות וביניהן הזכות לקיום מינימאלי בכבוד והזכות לבריאות – צפוי להערכתי להיפגע.[28] שינוי זה במעמדן של הזכויות החוקתיות עשוי להותיר מטופלים בפני שוקת שבורה במקרה של חקיקה שתקצץ ותפגע בזכותם לטיפולים פרא-רפואיים.

שנית, בינואר 2023 הוגשה הצעת חוק שנועדה להחליש את כוחה של העבודה המאורגנת, לצמצם את זכות השביתה ככלל ואת זכות השביתה במגזר הציבורי בפרט.[29] הצעת חוק זו – אם תתקבל – תחליש את יכולתן של עובדות במקצועות פרא-רפואיים להתאגד, לשבות, ולהיאבק על זכויותיהן. הצעה זו עשויה על כן להוביל לפגיעה משמעותית בתנאי העבודה ובזכויותיהן התעסוקתיות. שלישית, הוראות בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו בסוף שנת 2022 מבקשות להפחית את תנאי הסף בשורה של עיסוקים נוספים בכדי לאפשר את שילובם של אוכלוסיות חרדיות בשוק העבודה ביתר קלות.[30] הצעות אלו סובלות מכשלים דומים לאלו שתוארו במאמר זה.

לסיכום, כפי שהראיתי במאמר זה, היוזמה להורדת תנאי הסף לעיסוק במקצועות פרא-רפואיים לא תוביל לקידום שוויון בבריאות, ברווחה ובתעסוקה. במקום לקדם שוויון, היוזמה תוביל להרחבתם של הפערים החברתיים ולהגדלת אי השוויון בתחומי הבריאות, הרווחה, והתעסוקה. הסכנה הטמונה ביוזמה להורדת תנאי הסף לעיסוק במקצועות פרא-רפואיים חמורה במיוחד על רקע יוזמות החקיקה השונות – הנוגעות למערכת בתי המשפט, לזכות ההתארגנות ולהפחתת תנאי הסף בשורה של עיסוקים – הצפויות אף הן להוביל להרחבתו של אי השוויון.

* אזכור מוצע: לילך לוריא ״ הורדת תנאי הסף לעיסוק במקצועות פרא-רפואיים: צמצום או הרחבה של אי-השוויון?״ פורום עיוני משפט (תגוביות משפט) מז (11.5.2023) https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/post/lilachlurie. [1] ישי כהן "להכיר בתעודת 'קלינאית תקשורת' ו'תרפיה באומנות' של סמינר בית יעקב" כיכר השבת (22.2.2017) https://www.kikar.co.il/haredim-news/222832 (בהתאם לכתבה הסמינרים של בית יעקב מלמדים מסלול 'קלינאות תקשורת' ו'תרפיה באומנות' אך שוק העבודה חסום בפניהם מאחר והתארים שלהם אינם נחשבים כתארים אקדמיים או כמקבילים לתארים אקדמיים). [2] וראו למשל: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית), התש"ף–2020, פ/1594/23; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית) התש"פ-2020, פ/1360/23. [3] וראו: חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, תשס"ח-2008, ס' 8, והתוספת הראשונה לחוק. וראו גם: יונת מייזל, נתונים על המורשים לעסוק בריפוי בעיסוק, בקלינאות תקשורת, ובתזונה ועל המועסקים במקצועות אלה בשירות הציבורי (הכנסת, מרכז המחקר והמידע 2021) (להלן: מייזל). [4] חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, תשס"ח-2008, סעיף 1. [5] והשוו: מכתב מהאגודה הישראלית של קלינאי התקשורת והחברה הישראלית לריפוי בעיסוק לשר הבריאות (30.4.23). https://ishla.org.il/. [6] הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון - מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית) (הוראת שעה), התשפ"ג-2023, פ/2554/25. בהתאם להצעת החוק "המנהל רשאי להעניק תעודה במקצוע בריאות... למי שיש בידו תעודה המעידה על סיום הכשרה מקצועית בישראל במקצוע בריאות... שהמנהל הכיר בה... כשוות ערך לתואר אקדמי במקצוע הבריאות...". [7] הסכם קואליציוני לכינון הממשלה ה- 37 בין סיעת הליכוד לבין סיעת יהדות התורה והשבת אגודת ישראל- דגל התורה (28.12.2022), סעיף 193. [8] הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון - מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית) (הוראת שעה), התשפ"ג-2023, פ/2554/25. [9] הצעת החוק מסתמכת על המסמכים הבאים: דו"ח מבקר המדינה 67ב משנת 2017 עמודים 383-444; מייזל, לעיל הערה 3. [10] דברי הסבר להצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון - מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית) (הוראת שעה), התשפ"ג-2023, פ/2554/25. וראו גם: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית), התש"ף–2020, פ/1594/23. יובהר כי תכליתה של הוראת השעה בחוק מקצועות הבריאות המתייחסת למי שקיבל תעודת סיום לימודים ממוסד בחוץ לארץ, שונה באופן ניכר מהצעות החוק הנדונות במאמר זה. תכליתה של הוראת השעה לעניין עולים חדשים איננה להנמיך את תנאי הסף לעיסוק במקצועות פרא-רפואיים בישראל, אלא לאפשר עיסוק במקצועות אלו למי שלמדו מקצועות אלו במדינות "שבהן מקצועות הבריאות האמורים נלמדו כחלק מלימודי תעודה כתנאי לעיסוק במקצועות הבריאות באותה מדינה ולא ניתן היה ללמוד אותם כחלק מהלימודים לתואר אקדמי". (חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, תשס"ח-2008, ס' 58(ה1)(2); הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה) התשע"ה-2014, ה"ח 529). [11] ישראל גינצבורג "האם הסמינרים יוכלו ללמד 'טיפול באומנויות – במקום המל"ג? יצאנו לבדוק" כיכר השבת 12.1.23. [12] דברי הסבר להצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית) התש"פ-2020, פ/1360/23. [13] דברי הסבר להצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית), התש"ף–2020, פ/1594/23. [14] באתרי אינטרנט חרדים ניתן למצוא דיונים סביב הצעת החוק. בדיונים הללו מפורט סיפורים של הסמינרים למורות (אשר כוללים גם הכשרות מקצועיות). החברה החרדית והורים רבים מעוניינים לשלוח את בנותיהן לסמינרים אשר אינם מעניקים תואר אקדמי, במקום לאוניברסיטאות או למכללות. הסיבה לכך היא שמירה על הבנות מפני חשיפה לתכנים לא הולמים. הטענה היא שהתוכניות הקיימות אשר מעניקות הכשרה פרא-רפואית – לרבות אלו המיועדות לאוכלוסייה חרדית – כוללות תכנים לא הולמים שכאלו. עבור הסמינרים משלמים ההורים שכר לימוד גבוה (לעיתים קרובות גבוה משכר הלימוד של אוניברסיטאות), אך החינוך שניתן – לפחות בחלקם - ירוד, ומקשה על השתלבות קלה בשוק העבודה. וראו: מעיין דויד "מסלולים ללא מוצא: כשלון ההכשרה המקצועית בסמינרים" צריך עיון – חשיבה והגות חרדית (ט"ז סיוון תשפ"א) https://iyun.org.il/sedersheni/failure-of-professional-training-in-seminars/; חגית קופרמן "מקצועיות אינה סוגיה פוליטית: מאמר תגובה ל'תלמידות הסמינר על ספת המטפל'" צריך עיון – חשיבה והגות חרדית (ט"ז אדר תשפ"ג) https://iyun.org.il/article/therapy-studies-in-haredi-schools/professional-excellence-is-not-a-political-issue/; אורית ג'ושוע "תלמידת הסמינר על ספת המטפל" צריך עיון – חשיבה והגות חרדית (י"ח שבט תשפ"ג) https://iyun.org.il/article/therapy-studies-in-haredi-schools/ ; משה ויסברג "האם גדולי ישראל יאשרו לימוד מקצועות פארא רפואיים במסגרת בית יעקב" בחדרי חדרים (26.3.2018) https://www.bhol.co.il/news/896362 [15] וראו למשל: יצחק ששון ועתליה רגב "אי-שוויון מעמדי בבריאות ובתמותה בישראל: סקירה תיאורטית ואמפירית" סוציולוגיה ישראלית כג 109 (2022); מוריה מסלטי, ינון כהן, יצחק הברפלד, משה סמיונוב, "אפליה כלפי חרדים בשלב השכירה לעבודה: מחקר היענות" עבודה חברה ומשפט טו 155 (2018); נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה דו"ח לשנת 2021 (2022). [16] שם. [17] מייזל, לעיל ה"ש 3. [18] שם. [19] וראו: הדר גיל-עד "נטישת ענק של מקצועות 'צווארון ורוד': נשות דור ה X וה Y אומרות 'לא עוד'" ynet (28.2.2022) https://www.ynet.co.il/news/article/hkjxneqgc. [20] וראו: נוגה דגן-בוזגלו ויעל חסון מחיר הטיפול: דו"ח על נשים בעבודות הטיפול בישראל (מרכז אדוה 2011);Orly Benjamin, Gendering Israel's Outsourcing: The Erasure of Employees' Caring Skills (2016). [21] וראו: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 8) (הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות עוזר רופא ודימותנות רפואית), התשפ"ב-2022, ה"ח 1552. [22] והשוו: ישראל גינצבורג "טיפול באומנויות בסמינרים? אנשי המקצוע מפחדים וזועקים" כיכר השבת (19.1.2023) https://www.kikar.co.il/haredim-news/435924. [23] וראו:George A. Akerlof, The Market for “Lemons”: Quality Uncertainty and the Market Mechanism, 84 The Quarterly Journal of Economics 488 (1970). [24] מכתב מאת האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת והחברה הישראלית לריפוי בעיסוק לח"כ משה ארבל, שר הבריאות, בעניין סכנה מוחשית לפגיעה במאות אלפי מטופלים במקצוע/ות הבריאות (23.4.2023). https://tinyurl.com/4e8xwbv2 [25] ראו לעיל ה"ש 14. [26] והשוו עם גילוי הדעת של איגוד מקצועות הבריאות: "איגוד מקצועות הבריאות מתנגד להצעת התיקון לחוק מקצועות הבריאות" איגוד מקצועות הבריאותhttps://iuho.org.il/2022/12/27/law-3/ [27] הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3), ה"ח 947 (הונחה על שולחן הכנסת לקראת קריאה שניה ושלישית). [28] והשוו עם: פורום המרצים והמרצות לדיני עבודה פגיעה בזכויות העובדות והעובדים בעקבות השינוי המשטרי בישראל (2023). [29] הצעת חוק דיני העבודה (תיקוני חקיקה) התשפ"ג-2023, פ/2111/25. [30] הסכם קואליציוני לכינון הממשלה ה- 37 בין סיעת הליכוד לבין סיעת יהדות התורה והשבת אגודת ישראל- דגל התורה (28.12.2022), ס' 194-188.