מינוי שופטים לבית המשפט העליון: היש חדש מתחת לשמש?
מערכת המשפט רועשת וגועשת אודות השינויים המשפטיים שפורסמו לאחרונה על ידי שר המשפטים הנכנס,[1] הכוללים שינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, חקיקת פסקת התגברות, הסדרת סמכות פסילת חוקים על ידי בית המשפט, ביטול עילת הסבירות והפיכת משרות היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון.[2] בבסיס שינויים אלה עומד קו אחד מנחה וברור והוא ריכוז סמכות ההחלטה בעניינים גורליים הנוגעים בחיי היומיום של אזרחי המדינה בידי הרוב הקואליציוני, המכהן באותו רגע, קרי הממשלה, וזאת תחת הסיסמה של "החזרת המשילות".[3]
מאמר זה מתמקד בניתוח השלכות השיטה הנוכחית של מינוי שופטים על מינוי שופטי מיעוט ובפרט שופטים (ושופטות) ערבים-פלסטינים לבית המשפט העליון ובהשפעת השינויים הצפויים על מינויים עתידיים. אטען כי על אף שהשינויים המדוברים ברפורמה הינם רחבי היקף (וברובם מסוכנים מאד) בנוגע לאופי הליך מינוי השופטים ככלל לבית המשפט העליון, הרי ששינויים אלה משפיעים בצורה מינורית על מינוי שופטים ערבים לבית המשפט העליון וכן גם על פסיקותיהם של אותם שופטים . זאת משום שבמסגרת ההליכים הקיימים למינוי שופטים (כמו גם בהליכי קבלות החלטות אחרות חשובות כמו מינוי נציגי ציבור לתפקידי מפתח), המיעוט הפלסטיני ונציגיו כבר נעדרים מתהליך קבלת ההחלטות או שלרוב כוחם להשפיע על החלטות/ הליכי מינוי הוא מצומצם ומוגבל. כפי שאראה משמעות תהליכי הפוליטיזציה של הרכב הוועדה היא מתן כוח גדול יותר לנציגי הציבור היהודי בוועדה שהוא גם כך, על פי ההרכב הנוכחי, מהווה רוב גדול בעל השפעה רחבה יותר על תהליכי מינוי שופטים לבית המשפט העליון.
לשם הצגת הטיעון, אתחיל בהצגת המצב הקיים ביחס להרכב הוועדה לבחירת שופטים והליכי מינוי שופטים לבית המשפט העליון, לאחר מכן אנתח את משמעותו של מצב זה ביחס לכוח המוגבל של נציגים ערבים בוועדה וכן אצביע על הבעייתיות של מציאות זו. בחלק העוקב אציג את מורכבות דינמיקת השיפוט של שופטים מקבוצת מיעוט ומשמעותו נוכחותם כיחידים בכס השיפוט. במקום סיכום לרשימה זו, אציע הצעה.
1. הליכי מינוי – המצב הקיים
הרכב הוועדה לבחירת שופטים מוסדר בסעיף 4(ב) לחוק-יסוד: השפיטה על פיו "הוועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי הכנסת שתבחר הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה; שר המשפטים יהיה יושב ראש הוועדה".[4] במלים אחרות, כיום הוועדה לבחירת שופטים מורכבת משני סוגים של נציגויות: האחת נציגות מקצועית (שלושה שופטי העליון ושני נציגי לשכת עורכי הדין) והשנייה נבחרי ציבור (שני נציגי הממשלה ושני נציגי הכנסת), בה קיים רוב לנוכחות הנציגים המקצועיים. על פי סעיף 6 לחוק בתי המשפט, הנציגים המקצועיים יכהנו תקופה של שלוש שנים,[5] ואילו נציגי הכנסת יכהנו כל עוד הם מכהנים כחברי הכנסת.[6]
בבסיס ההצעה שהונחה על שולחן הכנסת בשבועות האחרונים לעניין שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, עומדת הדרישה להפיכת תהליך מינוי שופטי בית המשפט העליון ממינוי שבבסיסו הוא מקצועי למינוי פוליטי. זאת, במובן שהשופטים, אשר ימונו על ידי פוליטיקאים, ייבחרו בהתאם לקרבתם לשלטון מבחינת יחסם או השקפת עולמם.[7] למעשה זוהי איננה קריאה חדשה כלל וכלל והיא גם אינה זרה למערכות משפט אחרות,[8] הגם שהן נבדלות מאד מהשיטה הישראלית במבנה החוקתי. התיקון החקיקתי הראשון שצעד לעבר פוליטיזציה של מינוי שופטים לבית המשפט העליון התקבל בשנת 2008 עת תוקן חוק בתי המשפט.[9] תיקון זה שינה את תהליך קבלת ההחלטות בנוגע למינוי שופטי בית המשפט העליון, שעד לתיקון מונו ברוב רגיל, וקבע כי הצעת הוועדה למינוי של שופט לבית המשפט העליון תהיה על דעת שבעהמתוך תשעה חברי הוועדה למינוי שופטים.[10] הרעיון שבבסיס תיקון זה היה להעביר לידי הממשלה, שהיא בעלת הרוב הפוליטי הקואליציוני, זכות וטו על מינויים שהיא אינה מעוניינת בהם.[11] למעשה תיקון זה הביא לך שלכל קבוצת הנציגים בועדה: השופטים, עורכי הדין ונציגי ציבור, יש זכות וטו וכל מינוי של שופט עליון תחייב ניהול משא ומתן ופשרה בין הנציגים השונים.
2. משמעות מהות הרכב הוועדה
בשורות הבאות אבקש להראות כי הרכב הוועדה הנוכחי מדיר דה-פקטו את נציגי המיעוט הערבי מלכהן כחברים בוועדה, או לחלופין מאפשר כהונה של חבר אחד או שני חברים לכל היותר (לרוב כנציגים מקצועיים אך לא כנציגי ציבור).
א. אפס בקואליציה= מינוס ארבעה חברים
בהתחשב בכך שמיום קום המדינה ועד לשנת 2021, אף ממשלה לא כללה מפלגות ערביות בקואליציה (כולל ממשלות שמאל)[12] למעט הממשלה ה-36 בין השנים 2022-2021, הרי שמעולם לא היו חברים ערבים נציגי ציבור מטעם הממשלה או הקואליציה. בנוסף, מעולם לא כיהן חבר ערבי בוועדה גם מטעם האופוזיציה. בהתחשב בכך שהממשלה הנוכחית היא ממשלה ימנית שהצהירה כי לא תצרף לשורותיה מפלגות ערביות וכך היה, הרי שכל העברת כוח לנציגי הציבור בוועדה לבחירת שופטים (עוד בשנת 2008 וגם כיום) היא למעשה העברה לידי נציגי הציבור היהודי בלבד.
ב. נציג אחד בעליון= תלוי בוותק
האזרחים הערבים מהווים 20 אחוז מכלל האוכלוסייה. עם זאת, למרות העלייה בדרישה לגיוון בזהות שופטי בית המשפט העליון, מבחינה מגדרית, אתנית, דת ועוד, הרי שבמהלך כל העשורים האחרונים הגיוון הלאומי התבטא במינוי שופט ערבי (גבר) אחד בכל רגע נתון. כך בשנת 1999 מונה לראשונה במינוי זמני השופט עבד אל רחמן זועבי ל- 9 חודשים, אחריו מונה בשנת 2003, תחילה במינוי זמני ושנה לאחר מכן במינוי קבע השופט סלים ג'ובראן. מחליפו היה שוב שופט ערבי (יחיד), השופט ג'ורג' קרא וזאת למרות שבפני הוועדה לבחירת שופטים עמדו שני מועמדים ערבים ראויים ומוכשרים דיה לכהן במוסד עליון זה. את קרא החליף השופט ח'אלד כבוב והוא השופט הערבי (שוב יחיד) המכהן כיום בבית המשפט העליון.[13]
כך בעוד שמספר השופטות הנשים, שופטים מזרחיים ודתיים בבית המשפט העליון עלה בהדרגתיות מאז שהחלו למנותם,[14] הרי מאז שנת 1999, הדיון על איוש ״הכיסא הערבי״ נשמר לשופט (גבר) אחד ויחיד. זאת, למרות שעל מנת לשמור על ייצוג הולם בכס השיפוט לחלקם של המיעוט הערבי בכלל האוכלוסייה, נדרש היה למנות לפחות שלושה שופטים מתוך החמשה עשר המכהנים והמכהנות. מעבר לכך שמצב זה רחוק מלהוות ייצוג ההולם את אחוז האוכלוסייה הערבית, הרי שבהקשר הנדון פרקטיקה זו מורידה את הסיכוי ששופט ערבי יכהן בועדה לבחירת שופטים כאחד מבין שלושת נציגי השופטים שמתמנים על פי הוותק שלהם בכס השיפוט. למעשה השופט היחיד שכיהן כחבר בוועדה לבחירת שופטים היה השופט ג'ובראן בין השנים 2015-2017.
ג. מחוז אחד= נציג ערבי אחד
ניתוח ההיסטוריה של זהות חברי הוועדה לבחירת שופטים בהקשר נציגי לשכת עורכי הדין מראה כי לרוב מדובר במינוי של שני יושבי ראש של המחוזות השונים או שני עורכי דין ממחוזות שונים – אשר קיבלו את תמיכת הרוב של חברי המועצה הארצית. המחוז היחיד שבו נבחר עורך דין ערבי כנציג הלשכה בוועדה ואשר קיבל את תמיכת המועצה הארצית הוא מחוז צפון: כיום עו"ד מוחמד נעאמנה, שהוא יו"ר מחוז צפון (שהחליף את עו״ד חאלד זועבי כיו"ר וגם כנציג בוועדה).[15]
מצב זה מלמד כי הסיכוי שחבר ערבי יכהן בוועדה לבחירת השופטים היא רק באמצעות הנציגים המקצועיים ובאופן שתלוי ברצונם הטוב של חברי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ובוותק של השופטים (או ליתר דיוק השופט היחיד) המכהנים בכס השיפוט. ואכן, רק בשנים 2017-2015 כיהנו שני חברים ערבים בו זמנית בוועדה (השופט סלים ג׳ובראן ועו"ד חאלד זועבי) וכיום מכהן חבר אחד (עו"ד מוחמד נעאמנה), כאמור כנציגים מקצועיים ולא כנציגי ציבור.
תישאל השאלה האם מצב בו מכהן חבר ערבי אחד (ובעבר כיהנו לכל היותר שני חברים ערבים) הוא בעייתי, ואם כן מדוע? לטענתי, זהו מצב בעייתי משלוש סיבות. ראשית, לחבר אחד (ובמקרה הטוב שניים) מתוך תשעה חברים ישנה יכולת השפעה קטנה ומוגבלת בניהול משא ומתן בתוך תהליך קבלת החלטות שלרוב מבוסס על יכולת מיקוח, תן וקח והגעה לפשרות. שנית, ככל שאין בנמצא שופט בעל ותק וככל שהמועצה הארצית לא תבחר באופן מודע עורך דין ערבי הרי שנותרנו עם ועדה ללא אף נציגות של חברים ערבים, וכפי שהיה המצב עד לשנת 2015. שלישית, בעיית הנעדרות של המיעוט הפלסטיני מתהליכי קבלות החלטות בכלל וממינוי שופטים לבית המשפט העליון וכהונה בו בפרט, מקבלת משנה תוקף במשטר משפטי שבו אין הגנה חוקתית מספקת על זכויותיו כמיעוט לאומי או ביטוי ראוי לעמדותיו בדיונים משפטיים. בעיה זו מחריפה נוכח השינויים המשפטיים המוצעים שנועדו להגביל מאד את כוחו של בית המשפט אשר ישפיעו רבות על היקף ההגנה על זכויות האדם והאזרח.
נקודה זו מובילה אותי לחלק השני של הטיעון לעניין פסיקות שופטי המיעוט והשפעת ההצעות שמונחות על השולחן על פסיקותיהם.
3. אופי פסיקות מיעוט יחידניות
כמצוין לעיל, כיום מכהן שופט ערבי אחד בלבד באולם בית משפט העליון שמורכב מרוב יהודי מוחלט, שיש להניח שתהיה לו נקודת מבט שונה, נבדלת וייחודית. השאלה היא האם הוא יהיה מסוגל להביע את אותה עמדה בהרכב הנוכחי המאוד יהודי של בית המשפט. ממחקר שערכתי לפני שלוש שנים על פסיקות השופט ג'ובראן, עת פרש מכס השיפוט עלה כי הוא נוהג לפי אסטרטגיה מוכרת בכתיבה על שופטות נשים שנקראת " Feminist Judgments Approach". זוהי אסטרטגיה בה שופטות נשים ממעיטות או לעתים אפילו נמנעות מלתת חוות דעת מיעוט בתקופה הראשונה של כהונתן, בה הן עסוקות בביסוס מעמדן המקצועי כשופטות "ניטרליות" ומקצועיות. רק אחרי שהן מבססות את מעמדן ככאלה הן ״מעזות״ יותר לכתוב עמדות מיעוט.[16]
בדומה לממצאים אלה, עולה כי למרות מיעוט עמדות המיעוט של ג׳ובראן הרי שניכר כי רובן ניתנו בחצי השני של כהונתו, גם כאשר הוא עושה זאת הוא משתמש באסטרטגיות דומות לאלו של השופטים היהודים וזאת על מנת לשמור על הלגיטימיות שלו. למשל בבחינת עמידות חקיקה או הוראת מנהל בהוראות סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (המכונה פסקת ההגבלה) הוא כמעט תמיד פוסח על שלב בחינת התאמת החוק לערכיה של מדינת ישראל: כיהודית ודמוקרטית. בכך הוא אינו מתעמת עם המתח שעלול להתעורר בין אופייה היהודי של המדינה ומחויבותה למימוש ערכים דמוקרטים כגון שוויון, לדוגמא במצב של דרישה של משפחה ערבית להתגורר ביישוב קהילתי.[17]
למעשה הימצאות שופט ערבי אחד ויחיד בתוך קבוצה של 15 שופטי בית המשפט העליון יכול להקצין אתגרים שונים המובנים במשפט הישראלי ולחייב אותו ליישר קו עם שופטי הרוב במיוחד בנושאים חוקתיים ובהקשר הישראלי בסוגיות ביטחוניות. במובן הזה, דעת המיעוט של השופט הטרי ח'אלד כבוב מיולי 2022 בנוגע לסוגיית הריסת הבתים היא בהחלט חריגה בנוף הפסיקות של שופטי המיעוט בייחוד בתחילת כהונתם.[18]
לכך יש להוסיף גם את הסנקציות הלא פורמליות המוטלות על שופטים שסוטים מתקדימים במיוחד בעניינים ביטחוניים וזכויות אדם. למשל, הדברים של השופט בדימוס מזוז לאחר פרישתו, לעניין הנזיפה שקיבל מנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות וכן הדרתו מתיקים שעסקו בהריסת בתים של מחבלים לצורכי הרתעה, היא דוגמה להשתקה ולאתגרים ששופט "סרבן", "מרדן" יצטרך להתמודד עימם.[19]
4. השינויים הצפויים
ביום 11 בינואר 2023 פורסמו תזכירי החוקים שמטרתם לשנות את המצב המשפטי בנוגע לאופן מינוי שופטים לבית המשפט העליון,[20] וזוהי תמציתם. הוועדה לבחירת שופטים תוגדל מתשעה לאחד עשר חברים שהרכבה יהיה: שלושה שרים (אחד יותר מהיום), שני ח״כים מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה,[21] שלושה שופטים, ושני נציגי הציבור שתמנה הממשלה שיבואו במקום נציגי לשכת עורכי הדין אשר יוצאו מהוועדה.[22]מאחר ועל פי סעיף 7(ג)(1) לחוק בתי משפט הרוב הדרוש למינוי שופט בבית המשפט העליון הינו רוב של שבעה חברים, הרי שהמשמעות המעשית של שינוי זהות חברי הוועדה הוא שנושא זה יהיה בשליטתה המוחלטת של הממשלה (חמישה פוליטיקאים מטעם הממשלה ושני נציגי ציבור הממונים על ידה אשר יש להניח שיהיו נאמנים לבחירותיה). בנוסף מוצע לתקן את סעיף 7 לחוק-יסוד: השפיטה ולקבוע כי כדי להדיח שופט על ידי הוועדה נדרש רוב של תשעה חברים במקום שבעה בטענה כי כך יובטח שהדחת שופט תחייב הסכמה מצד נציגי שלושת רשויות השלטון.[23] כך שאין ספק כי מדובר בשינויים בעלי השפעה פוטנציאלית רחבה על תהליך מינוי שופטים, אך כפי שהראיתי ספק רב אם שינויים אלה ישפיעו באותה מידה על מינוי שופטים ערבים לבית המשפט העליון. עם זאת, יש לציין כי ביטול החברות של נציגי לשכת עורכי הדין, שהייתה עד כה הצינור העיקרי דרכו כיהנו נציגים ערבים בוועדה, הוא בהחלט שינוי משמעותי אשר עלול לפגוע בייצוג המיעוט הערבי בה.
5. במקום סיכום - הצעה
מזה שבועות מתקיימים מאבקים חשובים ומבורכים לעצירת קידום שינויים מערכתיים שתוצאתם תהיה שינוי שיטת המשטר הישראלי ובבסיסם החלשת כוחו של בית המשפט העליון ככתובת להגנה על זכויות מיעוט ואדם. בשל עוצמת השינויים המוצעים נראה כי ההתנגדויות הנשמעות מתעלמות מכך שגם בהסדר החוקי הנוכחי לעניין אופן בחירת שופטים (וגם בסוגיות נוספות) ישנן בעיות שיש לדון בהן ולתת עליהן את הדעת. לטעמי מאבקים אלה יכולים להיות חלון הזדמנויות להצפת החסרונות של שיטת בחירת השופטים העכשווית בכל הנוגע לבחירת שופטי מיעוט וייצוגם בתהליך. על כן, הצעתי לפתור את החוסר הזה מתחלקת לשני חלקים.
האחד נוגע לשריון באמצעות החקיקה של נציגים ונציגות ערבים וערביות (ולא רק חבר אחד) בוועדה לבחירת שופטים בכל הרכב שיהיה. זאת בדומה לשריון החקיקתי הנוכחי בנוגע לייצוגן של ארבע חברות נשים בוועדה, לפחות אחת מכל רשות: הממשלה, הכנסת, בית המשפט ולשכת עורכי הדין.[24] החלק השני והמשלים של ההצעה נוגע לנחיצות העלאת מספר השופטים והשופטות הערבים והערביות המכהנים בבית המשפט העליון. הקריאה לגיוון בבית המשפט העליון איננה חדשה והיא מעלה שאלות רבות לעניין היקף הגיוון הנדרש בהתחשב בכך שישראל הינה מדינה המורכבת מעשרות תתי קבוצות שלמעשה כל אחת יכולה לדרוש ייצוג במוסד זה. מפאת מגבלת מקום לא איכנס כאן לשאלה סבוכה וחשובה זו, אך אציין כי בעיני הדרישה לנוכחות נציגות מטעם קבוצת מיעוט לאומי במוסד השיפוט העליון במדינה יהודית, שדן בשאלות חוקתיות היא שונה מדרישות של תתי קבוצות יהודיות משום שקבוצת המיעוט היא קבוצה מוחלשת כפליים בהיותה גם מיעוט מספרי ומיעוט לאומי נעדר כוח פוליטי להניע שינויים בנוגע לגורלה.
[1] יעל פרידסון "לוין: נעביר פסקת ההתגברות ברוב של 61 ח"כים ונשנה את אופן בחירת השופטים" הארץ (4.1.2023) http://bit.ly/3Xwb8Gn. [2] על משמעות סוגייה זו, ראו מליכאל בלס "במקום יועמ"שים טובים נקבל את היועצים המקורבים ביותר" הארץ (9.1.2023) http://bit.ly/3R54moQ. [3] טובה צימוקי "לוין הציג את 'השלב הראשון' במהפכה: פסקת התגברות ברוב של 61, שינוי דרמטי בבחירת שופטים" Ynet (4.1.2023) https://www.ynet.co.il/news/article/sjczdeq5i. [4] ס' 4(ב) לחוק-יסוד: השפיטה. [5] ס' 6(2)-(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ס"ח 198 (להלן: חוק בתי המשפט). [6] ס' 6(1) לחוק בתי המשפט. [7] ראו שי-ניצן כהן, שמעון נטף ואביעד בקשי בחירת שופטים לבתי משפט חוקתיים- מחקר השוואתי (נייר מדיניות 55, פורום קהלת 2019). [8] ראו אסף שפירא "הליכי מינוי שופטים - מבט השוואתי" המכון הישראלי לדמוקרטיה (25.4.2012) https://www.idi.org.il/parliaments/7961/7977. [9] חוק בתי המשפט (תיקון מס' 55), התשס"ח-2008, ס"ח 784. ראו בהקשר הזה הצעות קודמות באותו כיוון של ח"כ סמוטריץ' ושמחה רוטמן אשר הציגו את תכניתם לבחירת השופטים וראו רבקה וויל "האיום על עצמאות השפיטה: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים" גלובס (17.11.2022) https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001430119. [10] ס' 7(ג)(2) לחוק בתי משפט. [11] אציין כי על פי ס' 7(ג)(1) לחוק בתי המשפט, הרוב הדרוש למינוי שופטים שאינם שופטי בית המשפט העליון נשאר חמישה מחברי הוועדה, כלומר רוב רגיל. במקרה זה די ברוב ה"מקצועי" של אנשי מערכת המשפט, או ברוב "פוליטי" שאליו יצטרף נציג אחד של השופטים או עורכי הדי כדי למנות שופט בערכאות הנמוכות יותר [12] ראו אילן סבן "הזכויות הקיבוציות של המיעוט הערבי-פלסטיני: היש, האַין ותחום הטאבּוּ" עיוני משפט כו 241, 299-297 (2002); ראו ידידיה צ' שטרן "'עלי קללתן בני': בית-המשפט העליון ואתגר הזהויות הישראליות" משפט וממשל יב 13, 29 (2009). [13] אלון חספר "מקום ליד השולחן: על ההרכב החברתי והמקצועי של הרשות השופטת" מחקרי משפט לג 1, 16-14 (צפוי להתפרסם). [14] ראו גיא לוריא "גיוון אנושי בפרקליטות וברשות השופטת: המקרה של המיעוט הערבי" הפרלמנט 79 (2017) https://bit.ly/3ExPASP. [15] חן מענית "מוחמד נעאמנה נבחר כנציג לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים" גלובס (28.7.2020) https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001337502; חן מענית "נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים: אילנה סקר וחאלד חוסני זועבי" גלובס (27.1.2015) http://bit.ly/3ZNSj3b. [16] להרחבה ראו מנאל תותרי- ג'ובראן "תרומת השופט סלים ג'ובראן לשיח הזכויות של קבוצות מיעוט ומוחלשות במערכת המשפט הישראלית" ספר ג'ובראן (צפוי להתפרסם ב-2023). [17]שם, בפרק ה.6. [18] בג"ץ 4088/22 אלרפאעי נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (נבו 7.7.2022) [19] גידי וייץ "מני מזוז הדהים את כולם כפרש מהעליון. כעת הוא מוכן לספר מדוע" הארץ (23.12.2021) https://bit.ly/3R54moQ. [20] תזכיר חוק־יסוד: השפיטה (תיקון – רפורמה במשפט) (להלן: תזכיר חוק-יסוד: השפיטה); תזכיר חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון – הוועדה לבחירת שופטים) (להלן: תזכיר חוק בתי המשפט). [21] ס' 1(2) לתזכיר חוק-יסוד: השפיטה, לעיל ה"ש 20. [22] ס' 1 לתזכיר חוק בתי המשפט, לעיל ה"ש 20. [23] ראו ס' ב לתזכיר חוק-יסוד: השפיטה, לעיל ה"ש 20, בעמ' 3. [24]ס' 6(3א) לחוק בתי המשפט.
Comentários