- נופר יעקובי גן-אור
על לידה שקטה ומשפט
מבוא
מעל כ-1000 נשים לערך חוות לידה שקטה בישראל מדי שנה.[1] "לידה שקטה" או “stillbirth” באנגלית, הוא מונח המתאר לידה של עוברית ללא רוח חיים, לרוב במחצית השנייה של ההיריון.[2] בעשור האחרון מסתמן תהליך במסגרתו לידה שקטה הופכת מחוויה מושתקת, אפופה סודיות לחוויה מדוברת ונוכחת במרחב הציבורי. ביטוי מרכזי לכך הוא מספרם הגדל של פרטים הבוחרים לשתף חוויות אישיות של אובדן הריון ברשתות חברתיות ובאמצעי תקשורת אחרים.[3] בימים כתיקונם אף מציינים מדי חודש אוקטובר בישראל ובעולם את חודש המודעות ללידה שקטה. לצד ההכרה החברתית הגוברת, ובמידה מסוימת בעקבותיה, גם בשדה המקצועי גוברת המודעות למשמעויות הבריאותיות והנפשיות שיש ללידות שקטות עבור נשים יולדות ובני משפחותיהן, כגון פוסט-טראומה, חרדה ודיכאון.[4] דוגמאות לכך ניתן למצוא בניסיונות להיטיב את היחס שניתן ליולדות ולמשפחות במהלך ההליך מצד צוותים רפואיים בבתי החולים ובפרט בחדרי הלידה, במחקרים חדשים בתחום הבוחנים דרכי התמודדות שונות עם האובדן וביצירתן של מסגרות טיפוליות ייעודיות בקהילה עבור זוגות אשר חוו לידה שקטה.[5]
אולם השיח הציבורי והמקצועי המתרחב כמעט שאינו עוסק בלידות שקטות כסוגייה משפטית. זאת בניגוד לסוגיות כגון הפסקות היריון, טכנולוגיות הולדה מלאכותיות ואפילו לידה, אשר סביב הסדרתן מתקיים דיון משפטי ער.[6] על רקע חלל ספרותי זה, מטרת התגובית היא להאיר ולהרהר על תפקיד המשפט בעיצוב חוויה אנושית זו. חלק ראשון של הרשימה עורך ניתוח ביקורתי של המסגרת הנורמטיבית החולשת על לידות שקטות. אטען שלמרות התקדמות שהושגה בשנים האחרונות בהכרה הממסדית בתופעה, בפרט, פרסומו של נוהל אחיד לטיפול במצבי אובדן היריון מטעם משרד הבריאות, עדיין קיימים פערים בהיקף וטיב המענה הטיפולי שלו זוכים הורים. בחלק השני של הרשימה אטען כי ההסדרה של לידות שקטות מעוררת מתח בין הכרה לכפייה ממסדית וכן שאלות רחבות יותר לגבי גבולותיו הרצויים של המשפט, אשר ראוי לקחת בחשבון בעת גיבושה של מסגרת חלופית ובתקווה גם ראויה יותר.
לידות שקטות בישראל
לידות שקטות ברובן אינן מוסדרות בחוק. בדומה לפרקטיקות פריון אחרות, שילוב של הוראות חוק מחייבות, חוזרים של משרד הבריאות ופרוטוקולים פנימיים של בתי חולים מסדירים היבטים מעשיים שונים של התופעה כגון סיום ההיריון, מסירת האבחנה, אופן הטיפול בעוברית וקבורתה.
חוק ביטוח לאומי, למשל, קובע את מערך הזכויות הסוציאליות להן זכאיות נשים שחוו לידה שקטה ובני משפחותיהן ובכלל זה מענק אשפוז, מענק לידה ודמי לידה. בעבר, זכויות אלה היו מוגבלות אך ורק לנשים אשר חוו לידה שקטה לאחר שבוע 26 להיריון באופן שהותיר נשים רבות ללא תנאים סוציאליים בעיצומו של תהליך ההחלמה וההתמודדות עם האובדן.[7] מצב זה השתנה בשנת 2016 אז נחקק תיקון אשר זכה לשם "חוק הלידות השקטות" במסגרתו הושוו הזכויות הסוציאליות הניתנות לנשים שילדו תינוק חי לאלה הניתנות לנשים שחוו לידה שקטה.[8] בפועל, התיקון לחוק ביטוח לאומי הרחיב את ההגדרה של המושג "לידה" בחוק, כך שנשים אשר ילדו עובר מת או נאלצו לעשות הפלה בשל אבחנה רפואית לאחר שבוע 22 להריונן יהיו זכאיות למלוא הזכויות.[9] החוק הוא תוצר של שיתוף פעולה בין הרשות המחוקקת לבין קבוצות תמיכה ועמותות שהוקמו כדי לתמוך בנשים שחוו לידה שקטה, כנגד המענה הרפואי, מקצועי וסוציאלי החסר שניתן מהמדינה.[10]
אולם דומה שאת עיקר תשומת הלב בשנים האחרונות תופס המפגש שבין צוותי רפואה לבין נשים יולדות ובני משפחותיהן. ההבנה כי למתרחש בפרק הזמן היחסית קצר הזה ישנה משמעות דרמטית עבור תהליך ההתמודדות עם אובדן עומדת בבסיס קריאות חוזרות ונשנות להסדיר היבטים שונים שלו.[11] בתוך אלה נמנים מסירת האבחנה, אפשרויות הטיפול המוצעות לאחריה, תהליך הפרידה מהעוברית, דרכי הטיפול בגופה ואפילו הדרך שבה על צוותי רפואה לתקשר למטופלים את המידע לגבי כל אחת מן הסוגיות הללו. קריאות אלה התגברו עת החלו להתפרסם דיווחים אודות כשלים ומחדלים בניהול החוויה על-ידי בתי חולים ברחבי הארץ מרגע הגילוי ובייחוד בשלבים שלאחר יילוד העוברית. במסגרת דיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד שכותרתו "היבטים שונים הקשורים ללידות שקטות," למשל, העידו נשים שנדרשו להמשיך לשאת את העובר המת ברחמן במשך שבועות ואף חודשים מרגע הגילוי עד שנמצא להן תור לטובת ביצוע הפסקת ההיריון; במקרים אחרים הן התבשרו כי הן נושאות ברחמן עובר מת כאשר הן לבדן, בהעדר נוכחות של מלווה; עדויות נוספות התמקדו בהיעדר אפשרות להיפרד מהעוברית בטרם הועברה לנתיחה או קבורה.[12]
לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות לגבש נוהל אחיד אשר יופץ על-ידי משרד הבריאות לכל בתי החולים ויגדיר את אופן הפעולה לגבי כל אחת מן הסוגיות המנויות לעיל. בשנת 2015, למשל, התכנסה וועדה שכללה עובדות סוציאליות, אחיות, רופאות וגורמים המעורבים בהליך הקבורה במטרה לנסח מסמך מסוג זה.[13] אולם רק בשנת 2019, התממשה עבודת הוועדה לכדי נוהל ובו הנחיות המסדירות את אופן הטיפול בנשים ובני משפחותיהן החווים אובדן היריון.[14] מטרתו המוגדרת של הנוהל היא לתת "דגשים חיוניים" לטיפול במצבי אובדן הריון וליצור תיאום בין הגורמים המקצועיים השונים בבית החולים ובקהילה שיבטיח "רצף טיפולי".[15] לגבי שלב האבחון, למשל, נקבע כי המידע יימסר למטופלת בנוכחות מלווה פסיכולוגית או עובדת סוציאלית; עוד נקבע כי שלב סיום היריון "וריקון חלל הרחם" יבוצעו מהר ככל הניתן ועד 72 שעות מרגע הגילוי.[16] היבט מרכזי נוסף של הנוהל עוסק בהנגשת מידע לגבי שירותים רפואיים ופסיכוסוציאליים העומדים לרשות היולדת ובני משפחתה בבית החולים ובקהילה לאחר השחרור.[17]
על אף שמדובר בציון דרך משמעותי בהכרה הממסדית ללידות שקטות, הנוהל, המתפרס על ארבעה עמודים בלבד ואשר תואר לאחר פרסומו כ"עמוס בניסוחים רפואיים קרים"[18] סובל מקשיים רבים. ראשית, הנוהל מנוסח כהנחיה בלבד כך שבתי החולים אינם מחויבים כעקרון לפעול על-פיו. הלשון הבלתי מחייבת שנוקט החוזר מסבירה באופן חלקי את הפער הקיים גם לאחרי פרסומו בין ההנחיות לבין המתרחש בפועל בבתי חולים וחדרי יולדות.[19] שנית, הנוהל מנוסח בלשון לקונית שאינה צועדת מעבר לתיאור התהליך שמלווה לידה שקטה. למשל, נספחים אשר כללו התייחסות מהותית יותר לטיב השיח שראוי לנהל עם יולדות במעמד זה נותרו מחוץ לנוסח הסופי.[20] הנוהל גם נמנע מלעסוק בשאלה האם יש לאפשר למשפחה להיפרד מהעוברית או לשמור מזכרת פיזית ממנה, כפי שיידון להלן. במקום, סוגיות אלה נותרו לשיקול דעת בתי החולים אשר במרבית המקרים אינם מפרסמים את הפרוטוקולים או ההנחיות, בהנחה שישנם, באופן שמאפשר לעמוד על טיבם או היקפם. מצב דברים זה גם אינו מאפשר להורים נגישות למידע שיכול להשפיע על קבלת ההחלטות שלהם ביחס לסוגיות המשפיעות באופן דרמטי על תהליך ההתמודדות עם האובדן.[21]
סוגייה נוספת המצויה בלב הדיון הציבורי סביב לידות שקטות בישראל אשר נותרה גם היא מחוץ לנוהל שהתפרסם ב-2019 היא הטיפול בעוברית המתה. לידות שקטות מעוררות שאלות לגבי ביצוע נתיחה, אופן ומועד קבורתה ומידת המעורבות של ההורים בהליך. לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים ליצור אחידות בסוגייה, המצויה בתחום האחריות של משרד הדתות ומשרד הבריאות, על רקע עדויות קשות על מקרים בהם תהליך הקבורה ו/או הנתיחה של העוברית נעשה ללא ידיעתם של ההורים כמו גם מקום הקבורה עצמו. בדיון שהתקיים בכנסת בשנת 2018, למשל, העידה אישה שעברה לידה שקטה כי חיפשה אחר מקום קבורת העובר במשך שבע שנים וגם לאחר שנמצא לא ניתנה לה גישה אליו, לדבריה בשל החשש "שמא אטמא את הקבר."[22] במסגרת ניסיונות אלה, פורסם בשנת 2014 חוזר נוסף של משרד הבריאות שעניינו "טיפול בנפלים עוברים מתים תינוקות רכים ובחלקי גוף אדם".[23] החוזר מבחין בין "תוצר הריון" עד גיל 20 שבועות המכונה גם "נפל", לבין "עובר מת" המוגדר כוולד שנפטר ברחם לאחר 22 שבועות או שמשקלו מעל 500 גרם.[24] לגבי האחרון, מורה החוזר כי יש ליידע הורים על אודות אפשרויות הקבורה לרבות האפשרות להשתתף בהליך הפרידה מהעובר בביה"ח או בבית העלמין ולתעד את בחירתם; יש לקבור את העובר בחלקה נפרדת וייעודית שניתן לזהותה באופן מדויק.[25] נפלים, לעומת זאת, נקברים ללא נוכחות המשפחה בקבר אחים או במתחם קבורה (בהתאם לגיל ההיריון) מבלי שניתן לזהות מיקום קבורה מדויק.
למרות הניסיון לייצר אחידות בהיבט מורכב זה של לידות שקטות, גם לאחר פרסום החוזר בשנת 2014 בתי החולים וחברות הקבורה ממשיכים לפעול בחוסר תיאום ובניגוד להוראות החוזר. בשנת 2016, לדוגמא, הוגש כתב תביעה על-ידי עשרה זוגות אשר חוו לידה שקטה שגילו שעובריהם נקברו בקבורה משותפת ("קבר אחים") בחלקת קבר בלתי מסומנת מבלי שזכו להיפרד או ללוות אותם בטרם נקברו.[26] התביעה מתארת דפוס במסגרתו נאמר להם בבית החולים כי הקבורה תתבצע על-ידי חברת קדישא וכי אין באפשרותם לקחת חלק בסידורי הקבורה או להשתתף בה.[27] תביעות דומות מצד משפחות שחוו אובדן היריון ממשיכות להתנהל גם בימים אלה כנגד משרד הבריאות ומרכזים רפואיים ברחבי הארץ.[28]
משפט ואובדן
מהניתוח המוצע לעיל של הרגולציה של לידות שקטות עולה כי הניסיון ליצור אחידות סביב היבטים שונים של החוויה, למעט סוגיית הזכויות הסוציאליות המוסדרת בחוק, נכשל ברובו. זאת, כאשר במקביל מחקרים תיאורטיים וקליניים ממשיכים להדגיש את ההשלכות השליליות של תחושת העמימות וחוסר הוודאות לפני, במהלך ואחרי לידה שקטה. לצד היתרונות הברורים של הסדרה, חלק זה מבקש להצביע דווקא על הקושי הטמון בקריאות להסדרת לידות שקטות, בפרט אלה המתייחסות לסוגיות המצויות בלב תהליך ההתמודדות עם אובדן. לגישתי, סוגיות אלה מציפות שאלות רחבות יותר לגבי המידה שבה החוק צריך להיות מעורב בתהליך האבל או עיבוד אובדן של פרטים.
כאמור, בנוהל שפורסם בשנת 2019 הותיר משרד הבריאות לשיקול דעת בתי החולים אם וכיצד להסדיר את תהליך הפרידה מהעוברית, ובכלל זה את האפשרות למפגש ו/או שמירת מזכרות, זאת על אף מרכזיותם של היבטים אלה בעדויות של פרטים שחוו לידה שקטה. בהמשך לכך, היו כאלה שפיתחו פרוטוקול מפורט ומקיף שבהמשך גם פורסם. בית החולים "שיבא" תל השומר, למשל, מציע להורים את האפשרות לראות את העוברית או לקבל צילום שלה.[29] בנוסף, הורים אחרי לידה שקטה מקבלים קופסת זיכרון שבה הצוות מניח "טביעות ידיים ורגליים של התינוק/ת בדיו;" יש תמונה ששמים בתוך מעטפה, למקרה שההורים ירצו לראות ויש גם זרעים ושתילים שההורים מוזמנים לשתול והצמח גדל אחרי כזיכרון לתינוק או לתינוקת שנולדו"; בחלק מן המקרים הצוות גם ילביש את הולד בכובע ושמיכה, יצלם אותו ואז ייתן להורים את השמיכה והכובע למזכרת; בקופסת הזיכרון יש גם מזכר שרושם את המשקל, שעת הלידה ומין העובר.[30] גם במרכז הרפואי "מאיר" נוהגים כבר מעל עשור לצלם תינוקות שנולדים בלידה שקטה משבוע 24, ובהמשך התווסף הנוהל גם לפרוטוקול שחל על לידות של עוברים צעירים יותר.[31] מודלים דומים של טקסי פרידה הכוללים תמונות ומזכרות פיזיות אחרות ניתן למצוא בבתי חולים נוספים,[32] הגם שלא בכל המקרים אלה מתפרסמים באופן שמאפשר לעמוד על טיבם או היקפם.
אכן, בדיונים שקדמו לפרסום הנוהל וגם לאחריו נשמעו קולות שביקשו שיכלול נהלים ברורים גם לגבי האפשרויות לשימור זיכרון שעל בתי חולים להציע להורים האבלים. אכן, הדיון שנערך לעיל ממחיש היטב את החשיבות שביצירת מסגרת אחידה ומחייבת על מנת להבטיח מענה טיפולי ראוי לצרכים הרגשיים של הורים החווים לידה שקטה. ביכולתה להכתיב רף מינימלי של מנעד האפשרויות שעל בתי חולים להציע למטופליהם. למעשה, עצם ההתייחסות לסוגיות אלה יכולה ליצור הכרה בכך שצורך כזה יכול להתעורר תוך מתן לגיטימציה לתהליך האובדן והאבל. נקודה זו האחרונה מבטאת את הרעיון של “Therapeutic Jurisprudence” אשר פותח בהקשר אחר, לפיו על המשפט לקדם ערכים כגון בריאות נפשית ורווחה מתוך הכרה ביכולות התרפויטיות שלו, בפרט היכולת לענות לצרכים רגשיים ולהקל על כאב.[33]
מאידך, הניסיון לייצר מסגרת חוקית אחידה להסדרת תהליך אינדיבידואלי של התמודדות עם אובדן ואבל מעורר גם קושי. למשל, היא עלולה ליצור אצל הורים תחושת מחויבות להתאבל על האובדן מקום שבו הם לא חשים בכך צורך. לצד מחקרים אשר הצביעו על ההשפעות החיוביות של האפשרות להחזיק את העובר המת או לשאת תמונה שלו על הבריאות הנפשית והרווחה של נשים יולדות, ישנם מחקרים מאוחרים יותר המצביעים על ההשלכות השליליות של ניסיונות לעודד קשר עם העוברית המתה.[34] מסגרת חוקית המכתיבה דרך פעולה אחת או אחרת עלולה לסמן עבור הורים מהי הדרך הנכונה או הרצויה עבורם לנהל את האובדן באופן שעלול לשלול את הלגיטימציה של דרכים אחרות, מקום בו אין וודאות לגבי ההשפעות החיוביות שלה על המקרה הספציפי.
בהקשר האמריקאי למשל, משנת 2001 החלו עוד ועוד מדינות לחוקק חוקים המכונים “Missing Angel Acts” המאפשרים להורים אבלים להוציא תעודות לידה לתינוקות שנולדו בלידה שקטה, אשר עד אותה עת הוצאו להם אך ורק תעודות פטירה.[35] מקדמי החקיקה טענו כי תעודת הלידה מספקת את הצורך של הורים בהכרה בכך שאירע פה לא רק מוות אלא גם לידה.[36] אולם לצד ההכרה כי תעודות לידה מעניקות להורים אבלים משמעות ונחמה, היו מי שהצביעו על האנומליה שבהוצאת תעודה לידה עבור ילד “who has never taken a breath”.[37] במחקרה המעמיק על התופעה טענה קרול סנגר שעל-ידי אימוץ דרך הנצחה זו המשפט גם מבנה פרקטיקה אחת כראויה יותר מאחרת ואף יוצר "ציפייה רשמית" כי אנשים יגיבו בדרך מסוימת או יביעו רגש מסוים כאשר הם חווים אובדן.[38] יתרה מזאת, לגישתה Missing Angels Acts גם מטשטשים את ההפרדה שבין הפרטי לציבורי בהתמודדות עם אובדן בעצם הדרישה מהחוק לקחת חלק בתהליך אבל פרטי, כאשר ברור שלא כל טקס או מנהג יימצא לגיטימי על-ידי המחוקק להשתתף בו.[39] הטענה של סנגר אמנם מופנית כלפי דבר חקיקה, אולם הדגש כאן הוא על האופי הרשמי והפומבי של האמצעי באמצעותו מוסדרת הפרקטיקה, ולכן נכון גם להקשר הישראלי שבו הדרישה להסדרה מופנית כרגע כלפי חוזרי משרד הבריאות.
יתרה מזאת, כפי שטענתי במקום אחר, ניתוח של גוף הפסיקה הענף העוסק בפרקטיקה של הולדה לאחר מוות, שרק לאחרונה שבה לתודעה הציבורית בחסות המלחמה,[40] מעלה כי גם זו מובנת לעיתים קרובות על-ידי בתי המשפט כאמצעי המספק נחמה וככלי להתמודדות עם אובדן.[41] למשל, באחד מפסקי הדין המרכזיים שניתנו בסוגייה בבית המשפט העליון נימק השופט (בדימ') מלצר את עמדתו לפיה יש להתיר להורי המת להשתמש בזרע בנם חרף התנגדותה של אלמנתו, בין היתר בכך שבנסיבות בהן הורי הנפטר "נשארים... עם האובדן עד כלות", בניגוד לאלמנה שיכולה "להמשיך בחייה ולהשתקם...לא רק הלב יוצא [אל המשיבים], אלא גם המשפט עומד לצידם."[42] הבניה זו של הפרקטיקה מעוררת חשש מפני התקבעות של נתיב רבייתי זה כדרך מקובלת, רצויה ואף מתבקשת עבור הורים להתמודד עם אובדן ילד. קושי נוסף מקורו בהיעדר קיומה של הצדקה חוקית לפרקטיקה מלבד יכולתה לספק צרכים רגשיים של הורים אבלים (כמו במקרה של Missing Angels Acts), גם כאשר זו מערבת אינטרסים וזכויות כבדי משקל של המתים והחיים כגון הזכות לאוטונומיה, שלמות הגוף, וטובת הילד. היבט זה של הרגולציה של הפריון כמעט שלא נדון באופן ביקורתי, אולם אי הנוחות שמעורר שימוש "אמפתי" במשפט בהקשר של הולדה לאחר מוות ניכר, למשל, בפסק הדין של השופטת (בדימ') חיות אשר סברה כי למרות שליבן של הערכאות הנמוכות "כמו ליבנו" יצא אל ההורים, אין בכך כדי להצדיק את החלטתן להעדיף את עמדת ההורים על פני זו של האלמנה.[43] חיות אף חתמה את דעת הרוב בציינה כי למרות ההבנה והאמפתיה שהיא חשה כלפי ההורים במקרה דנן, "לא תמיד אנו כשופטים יכולים להוליך את תוצאת ההתדיינות למקום שאליו יוצא ליבנו כבני אנוש."[44]
סיכום
לידה שקטה היא אירוע מורכב שרק לאחרונה זוכה להכרה חברתית וממסדית הראויה לו. מתוך המודעות הגוברת לתופעה צמחה גם ההבנה כי לאופן שבו מוסדרים היבטים מעשיים שונים של החוויה חשיבות מכרעת לתהליך ההתמודדות של נשים יולדות ומשפחותיהן. הדיון לעיל ממחיש כיצד חוזרי משרד הבריאות, החולשים על הממשק שבין הורים לבין צוותי רפואה, חברות קבורה, וגורמים מקצועיים נוספים, מהווים ניסיון ראוי אך בלתי מספק להפיג את חוסר הוודאות השורר סביב הטיפול במצבי אובדן היריון. חסרונות המודל הקיים באים לידי ביטוי ביתר שאת בעתות חירום, תהא זו מגיפה עולמית או מלחמה כמו זו המתנהלת בימים אלה בישראל, המתאפיינות בתחושות חוסר ודאות, פחד וחרדה ולעיתים גם במעגלי תמיכה חסרים.[45]
באותה עת, הצורך במסגרת חוקית אחידה ומחייבת מעורר גם קשיים שמקורם בהשלכות אפשריות של הניסיון להסדיר תהליך ההתמודדות עם אובדן. דיון ראשוני זה במתח שמעורר המפגש בין משפט ללידות שקטות לא נועד לחתור תחת מאמצים ליצירת מסגרת חוקית ראויה יותר. אלא, מטרתו להצביע על הגבול שבין הכרה לכפייה בהקשר ייחודי זה או בין יצירת מרחב המאפשר לקיים תהליך התמודדות עם אובדן לבין ניהול התהליך עצמו. לגישתי, על המסגרת הרגולטורית החולשת על לידות שקטות להכיר בצורך לעבד אובדן היריון מבלי לצוות כיצד על התהליך להיראות. למשל, על-ידי כך שתחייב בתי חולים ומרפאות קהילתיות לפתח ולפרסם פרוטוקולים המפרטים מגוון אפשרויות לקיום טקסי פרידה או פרקטיקות שימור זיכרון במקרה של אובדן היריון. הוראה כזו תבטיח את עצם קיומו של מענה לצרכים הנפשיים שלידה שקטה יכולה לעורר, תייצר ודאות סביב ההליך ותאפשר קבלת החלטות מושכלת בקרב יולדות ומשפחותיהן. ביכולתה גם לתרום למודעות הציבורית לתופעה ולעודד שיח פלורליסטי סביב הדרכים להתמודדות עמה.
[1] פלורה קוך דבידוביץ' "לידות שקטות בישראל" מרכז המחקר והמידע של הכנסת (11.5.2022). יצוין כי ישנו פער משמעותי בין הנתונים הקיימים בידי משרד הבריאות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמוסד לביטוח לאומי לגבי מספרן של לידות שקטות בכל שנה בישראל אולם המספר בכל המקרים עומד על מעל 1,000. ראו גם פלורה קוך דבידוביץ' "לידות שקטות – נתונים נוספים" מרכז המחקר והמידע של הכנסת (14.11.2022).
[2] ארגון הבריאות העולמי, למשל, מגדיר לידה שקטה כלידה של עובר ללא רוח חיים לאחר שבוע 28 להיריון. “Stillbirths” World Health Organizations https://www.who.int/health-topics/stillbirth#tab=tab_1. אולם במרבית המדינות, למשל ארה"ב, רווחת הגדרה "מרחיבה" יותר של אובדן הריון החל משבוע 20. “What is Stillbirth?” Centers for Disease Control and Prevention https://shorturl.at/QVY38. בישראל, אובדן היריון לאחר שבוע 22 להיריון או של עובר במשקל של 500 גרם ומעלה נחשבת כ"לידת מת". חוזר מינהל הרפואה 24/2014 "טיפול בנפלים עוברים מתים תינוקות רכים ובחלקי גוף אדם" (23.6.2014) (להלן: חוזר טיפול בנפלים). יוער כי גם בהקשר הישראלי קיימת שונות מסוימת בהגדרה, למשל בין רשויות.
[3] ראו, למשל, Sandra E. Garcia “Chrissy Tegan Publishes Essay About Pregnancy Loss” NYT (25.11.2020) https://shorturl.at/iGR26 בהקשר המקומי ראו נועה לימונה "מפסיקות לשתוק: יותר ויותר נשים מדברות על הלידות השקטות שעברו" הארץ (20.10.2020) https://shorturl.at/xOPS1. ראו גם "עכשיו את יודעת" Saloona (16.10.2018) https://saloona.co.il/health/עכשיו-את-יודעת/.
[4] ראו מירב זילברשטיין "לידה שקטה - חוויה מושתקת מקום השתיקה בחוויית האובדן והשכול לאחר לידה שקטה" פסיכואקטואליה 32 (אפריל, 2017) (להלן: זילברשטיין). כן ראו שירת סרטל-רביב "'לידה שקטה' אינה שקטה, היא דוממת" פסיכולוגיה עברית )10.7.2016)https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3445 .
[5] ראו, למשל, אילת שבט קבר משלה: עבודת גבול בתביעתן של אמהות יהודיות-ישראליות שיילודיהן נקברו בקבר אחים (עבודת גמר לקראת התואר "מוסמך האוניברסיטה", אוניברסיטת תל-אביב 2018); הילה שחורי אובדן עובר/תינוק והמודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול: תפקוד, הקשר המופנם עם העובר/תינוק המת ותפיסות אודותיו, בקרב אימהות עד חמש שנים לאחר האובדן (עבודת גמר לקראת התואר "מוסמך האוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה 2017). ראו גם נורית גלזר חודיק גם אני איבדתי ילד: חוויתם של גברים אחרי לידה שקטה (2023).
[6] ראו, למשל, קארין כרמית יפת "מזרחיּות, מגדר ומשפט: על אזרחות אימהית ואימהּות מזרחית בדיני ההפל(י)ה" עיוני משפט מא 689 (2019); רוני רוטלר "אימהוּת יּשראלית וּטכנולוגיות פּריוןּ בראי זּכויותיהן שּל נּשים עּם מּוגבלות" ביטחון סוציאלי 103 67, 92 (2018); אומי לייסנר "הלידה שאינה קיימת: מחשבות ראשוניות על הסדרת לידה ללא סיוע בישראל" חוקים ט 211 (2017).
[7] זילברשטיין, לעיל ה"ש 4, בעמ' 33.
[8] חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016, ס"ח 219.
[9] ס' 39 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.
[10] סיגל קפלן "השקט, הסערה, הטראומה: קבוצת תמיכה לנשים שעבור לידות שקטות" Xnet (23.8.2016) https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4844639,00.html.
[11] זילברשטיין, לעיל ה"ש 4, בעמ' 34-33.
[12] פרוטוקול ישיבה 215 של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, הכנסת ה-20 (8.5.2018). (להלן: פרוטוקול דיון לידות שקטות).
[13] הילה ברבי-ג'קמן "אחרי שנים של אטימות הצליחו לגבש נוהל שיאפשר לאישה להיפרד מהתינוק המת שלה" המקום הכי חם בגיהנום (23.1.2019) https://www.ha-makom.co.il/post/hilla-silent-hug2 (להלן: ברבי-ג'קמן).
[14] חוזר חטיבת הרפואה 1/2019 "הטיפול במצבי אובדן היריון" (20.1.2019).
[15] שם, בס' 2-1.
[16] שם, בס' 6-5.
[17] שם, בס' 9.
[18] ברבי-ג'קמן, לעיל ה"ש 13.
[19] הילה ברבי-ג'קמן "בתי חולים מתעלמים מהנוהל לטיפול בלידות שקטות" המקום הכי חם בגיהנום (15.2.2019) https://www.ha-makom.co.il/post-hilla-silent-hug3/. בין הסיבות לאי יישומו של הנוהל ניתן למנות גם היעדר משאבים בדמות כוח אדם ותקציב. שם.
[20] ברבי-ג'קמן, לעיל ה"ש 13.
[21] זילברשטיין, לעיל ה"ש 4, בעמ' 33.
[22] פרוטוקול דיון לידות שקטות, לעיל ה"ש 12, בעמ' 32.
[23] נוהל טיפול בנפלים, לעיל ה"ש 2.
[24] שם, בס' 3.
[25] שם, בס' 7-6.
[26] ת"א (מחוזי מר׳) 49714-06-16 צור לדון נ' עמותת חסד ואמת "לבד אהרון" ואח' (נבו 5.2.2020). בשנת 2020 הגיעו הצדדים להסכם פשרה במסגרתו נפסק לטובת התובעים סכום של 1,800,000 ₪.
[27] ס' 7-5 לכתב תביעה בת"א (מחוזי מר׳) 49714-06-16 צור לדון נ' עמותת חסד ואמת "לבד אהרון" ואח' (נבו 5.2.2020).
[28] למשל, בפסק דין שניתן לפני כשנה חויב המרכז הרפואי "מאיר" לשלם פיצוי על סך 350,000 ₪ לתובעים לאחר שהתגלה כי עובר שהיה אמור להיקבר בתוך 40 יום ממועד לידתו, נותר במכון הפתולוגי של בית החולים במשך שלוש שנים.
[29] "מהפכה בטיפול בלידה שקטה" שיבא תל השומר בית חולים לנשים ויולדות https://maternity.sheba.co.il/לידה-שקטה-מערך-טיפול.
[30] שם.
[31] צפורה רומן "ראיתי צילום של התינוק המת שלי, עכשיו אני יכולה להמשיך הלאה" Xnet (24.9.2019) https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5575678,00.html.
[32] נצחיה יעקב "עברי לידה שקטה: אני עוצמת את העיניים ורואה אותה – תינוקת יפה ללא רוח חיים" Ynet (30.10.2022) https://www.ynet.co.il/health/article/rkd8baovs.
[33] ראו למשל, Bruce J. Winick, A Therapeutic Jurisprudence Model for Civil Commitment, in Involuntary Detention and Therapeutic Jurisprudence 23, 26 (Kate Diesfeld & Ian Freckleton, 2003). ראו גם Tali Gal & Dahlia Schilli-Jerichower, Mainstreaming Therapeutic Jurisprudence in Family Law: The
Israeli Child Protection Law as a Case Study, 55 Fam. Ct. Rev. 177, 177 (2017).
[34] סרטל-רביב, לעיל ה"ש 4.
[35] ראו בהקשר זהCarol Sanger, The Birth of Death: Stillborn Birth Certificates and the Problem for Law, 100 Cal. L. Rev. 269 (2012).
[36] שם, בעמ' 281.
[37] שם, בעמ' 282.
[38] שם, בעמ' 301.
[39] שם, בעמ' 298.
[40] רן בוקר "לאחר שזוהתה גופתו: יחל הליך שאיבת הזרע של יהב וינר, בעלה של שי לי עטרי" Ynet (11.10.2023) https://www.ynet.co.il/entertainment/article/r1fy7e4wa.
[41] Nofar Yakovi Gan-Or, Securing Posterity: The Right to Postmortem Grandparenthood and the Problem for
.Law 37 Col. J. Gen. L. 109 (2019)
[42] בע"ם 7141/15 פלונית נ' פלונית, פס׳ 29 לפסק הדין של השופט מלצר (נבו 22.12.2016).
[43] שם, בפס׳ 31 לפסק הדין של השופטת חיות.
[44] שם, בפס׳ 34 לפסק הדין של השופטת חיות.
[45] ראו, למשל בהקשר של לידה, נועה לימונה "גם בזמן מלחמה תינוקות נולדים, וארגוני התמיכה ביולדות עושים הכול כדי לסייע" הארץ (19.10.2023) https://www.haaretz.co.il/family/2023-10-19/ty-article-magazine/.highlight/0000018b-47e7-de3d-a58f-cfefd8650000.