כרוניקה של מוות ידוע מראש: לגיטימיות בית המשפט העליון מעיני התקשורת
בית המשפט העליון ושאלת הלגיטימיות של בית המשפט העליון, מצויים בעין הסערה. אמנם עצימות הדיון היא רבה בימים אלה, אך לגיטימיות בית המשפט העליון הייתה מאז ומתמיד נתונה לדיון, לוויכוח ולשיח.
מאמר קצר זה מבקש להתמקד בזירה ספציפית של לגיטימיות בית המשפט העליון: התקשורת. הטענה המרכזית היא כי לנוכח השוני המוסדי בין השניים, במיוחד בעידן הדיגיטלי, פגיעה זו היא בלתי-נמנעת. הפגיעה בלגיטימיות אינה ישירה או "חזיתית" תוך אתגור פסק הדין או ההצדקות שבבסיסו, אלא פגיעה עקיפה. טיעון הלגיטימיות שאני מציעה להתייחס אליו הוא טיעון שאינו נמדד במספרים ובמדדי אמון ציבור, אלא טיעון שקשור בדוקטרינה המשפטית: באופן בו בית המשפט מגייס את הדוקטרינה המשפטית באופן אסטרטגי על-מנת לרכוש לעצמו לגיטימיות,[1] ובאופן בו התקשורת מעלימה או מרדדת את אותם מנגנונים.
אף מבלי לחתור לפגיעה באמון הציבור בבית המשפט העליון, התקשורת עושה זאת. במידה רבה, כל ציפייה להימנע מכך תהא ציפייה נכזבת. הטעם לכך מצוי בדפוסי העבודה השונים של עולם השפיטה והתקשורת, בדגש על המדיה החדשה. בעוד שפסקי הדין בנויים על תהליך לוגי של הנמקה מורכבת, שימוש בדוקטרינות שונות וברטוריקה שהיא פעמים רבות מרוככת, מרוסנת ואף דיאלוגית, עולם המדיה החדשה בנוי על שורות תחתונות, כתבות קצרות המיועדות לקריאה תוך דקות ספורות, והקצנה של השיח שנועדה למשוך קוראות וקוראים. פער צורם זה מוביל לרידוד של פסקי הדין ושל מורכבות ההנמקה, באופן שבהכרח פוגע בפסקי הדין. המשקל של תהליך זה משמעותי ביותר בהינתן שהרוב הגורף של הציבור אינו קורא את פסקי הדין, אלא צורך אותם דרך מתווכים שונים, בראש ובראשונה התקשורת.
התקשורת, בית המשפט ושאלת הלגיטימיות
לתקשורת יש תפקיד מרכזי – כחלק מתפקידיה העקרוניים[2] – בהנגשת מידע בעל ערך ציבורי. היא מהווה גורם מרכזי בתיווך פסקי הדין לציבור.[3] זהו המקור המרכזי לצריכת מידע על החלטות שיפוטיות.[4] משום שבתי משפט אינם מנסים לתקשר ישירות עם הציבור, הציבור מסתמך במידה רבה על התקשורת על-מנת שתנגיש לו ותסקר עבורו החלטות שיפוטיות. הציבור נבנה במידה רבה לא רק על הידע שמועבר לו על-ידי התקשורת, אלא גם על ההסברים על ההשלכות של פסקי הדין ועל הפרשנות שלהם.[5] בשל כל אלה, הסיקור התקשורתי חיוני גם לתמיכת הציבור בבתי המשפט.[6]
תפקידה של התקשורת כה מרכזי עד שיש שטוענים כי "המילה האחרונה" (מטאפורה שלרוב מיוחסת לשיח הביקורת השיפוטית), נתונה לתקשורת: מרגע ששופטים מפרסמים את פסק הדין, הם מאבדים שליטה על המסר שיוצג לציבור, ולכן אלו העיתונאים שמחזיקים במילה האחרונה. אף כשפסקי הדין מוצגים באופן שגוי או מוגזם, כשסוגיות משפטיות "נקברות" מאחורי דיווחים בעלי אופי פוליטי, או כאשר הסיקור נעדר רגישות לניואנסים, לדעות מיעוט ולהתפתחויות משפטיות, על השופטים חלים כללים מוסדיים שונים שמונעים מהם להגיב לכך, באופן שמותיר בכורה לסיקור התקשורתי.[7] דבריה של השופטת (בדימוס) פרוקצ'יה מדויקים לעניין זה:
סיקור הליך שיפוטי מורכב – בין במישור העובדתי ובין במישור המשפטי, מחייב רמה מקצועית ראויה של המסקר והבנה בסיסית של הדינמיקה של ההליכים. אשר להחלטות שיפוטיות, חשיבותן על פי רוב אינה תלויה בגורם התוצאה בלבד. כדי להבין את משמעות הפסיקה יש לרדת לעומק הסוגיות העובדתיות ולהעמיק בשיקולים המשפטיים והרציונל העומד מאחוריהם. פסק דין מורכב, המצוי בלב עניין ציבורי, אוצר בתוכו על פי רוב הכרעות ערכיות שונות, המתקבלות כפרי איזון בין שיקולים שונים. סיקור עיתונאי של פסק דין כזה, שהעובדות הרלוונטיות בו חסרות או מוצגות בצורה בלתי מדויקת, שאין בו התייחסות ראויה למערכת השיקולים ולקביעות הערכיות שנקבעו בו, והמתמקד בתוצאה בלבד, אינו מגשים את תפקידה של התקשורת כגורם מגשר בין בית המשפט לציבור הרחב.[8]
בשל מקומה המרכזי של התקשורת, לאופן שבו היא מציגה את פסקי הדין יש משקל – הגם שעקיף ומוגבל בהיקפו – בערעור הלגיטימיות השיפוטית. בפועל, לנוכח השוני היסודי בדפוסי העבודה בין עולם המשפט לבין עולם התקשורת, התקשורת מעלימה ניסיונות שונים של בית המשפט העליון להקנות לגיטימיות לפסיקותיו, ולצד זאת מאירה את מקרי הקצה שבהם ישנה התערבות ציבורית (בעוד שבפועל מדובר בחלק מצומצם ביותר של המקרים). בשל כך, הציבור, אשר ברובו המכריע נחשף לפסקי הדין באמצעות התקשורת נותר תחת הרושם כי בית המשפט העליון מתערב באופן תדיר וגורף בשאלות חוקתיות וציבוריות. מטעם זה, הפגיעה בלגיטימיות השיפוטית היא חלקית – התקשורת אינה מערערת על ההצדקות שבבסיסה של הביקורת השיפוטית, אלא תורמת, בעקיפין, לתפיסה הציבורית כי מידת ההתערבות השיפוטית היא גבוהה לעומת המצב בפועל.
האופן שבו מתבטאת הפגיעה בלגיטימיות משקף את ההבנה כי התקשורת אינה לעומתית באופן מכוון כלפי בית המשפט העליון. ככלל, הוא דווקא זוכה לתמיכה תקשורתית ניכרת.[9] במשך עשרות שנים בוססה הטענה כי לרוב, בדומה לבתי המשפט, התקשורת מאוישת על-ידי נוכחות ליברלית דומיננטית. גם בישראל מקובל הטיעון כי התקשורת תומכת ככלל באליטה המשפטית, כל עוד שתיהן מאוישות בגישה ליברלית.[10] כך למשל בוגוש ופלג מצאו כי נכון לשנת 2009, ההערכה של התקשורת כלפי פסקי דין של בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ התאפיינה בניטרליות או בגישה חיובית. בעיתון "הארץ" 90% מהסקירה הייתה חיובית או ניטרלית ובעיתון "ידיעות אחרונות" 89% מהסקירה הייתה חיובית או ניטרלית.[11] במובן זה, היות התקשורת ובית המשפט כחולקים תפקיד ביקורתי כלפי כלל מוסדות השלטון, קושר ביניהם במקרים רבים. אין זה מקרי כי שיח המשברים החוקתיים מהעשור האחרון מתאר באופן שיטתי כי לצד ניסיונות פגיעה בעצמאות שיפוטית, נעשים גם ניסיונות פגיעה בתקשורת על-ידי מנהיגים אוטוקרטים על-מנת לנכס לעצמם זירה זו.[12]
רידוד, השטחה ופסק דין בשלוש דקות קריאה
אם כך, גם אם הפגיעה בלגיטימיות אינה מכוונת, היא עודנה קיימת. היא באה לידי ביטוי במספר דרכים: ראשית, ברידוד והשטחה של פסקי הדין. הגם שהשאלה בה חוקרי וחוקרות תקשורת מעדיפים להתמקד לרוב היא "מה מסוקר?", כיום יש עיסוק מחקרי אמפירי ומשמעותי גם בכך שהסיקור התקשורתי אינו מדויק או שאינו מלא. כך, למשל, היידר-מרקל ואחרים מחדדים כי בשלושים השנים האחרונות, ניתנה יותר תשומת לב מחקרית לכך שהסיקור התקשורתי של פסיקות בית המשפט העליון מחסיר אינפורמציה חשובה על פרטי המקרה ולעיתים ממש מטעה.[13] ממצאים אלה ניתן לאתר, למשל, בישראל,[14] בארצות-הברית,[15] ובקנדה,[16] וכולם מובילים להכרה בפגיעה באיכות הסיקור העיתונאי.
תופעה זו כונתה "Dumbing down", והיא משקפת העדפה לסיקור השלבים הראשוניים ביותר של המשפט ושל תוצאתו בלבד, תוך הצגת פסקי דין במונחי מנצחים-מפסידים. לכך יש משמעות רבה, שכן כאשר פסק הדין מרודד לטרמינולוגיית ספורט של "מנצחים" ו"מפסידים", כרוכה בכך פגיעה באמון הציבור הן בהחלטה והן במוסד. מכך נובע, לגישת חוקרים בתחום, כי לציבור עצמו יש צורך בהעמקה ובפירוט על פסק הדין, וכי הוא אינו מעוניין ב"הנמכה" של בית המשפט ובהמשגת פסיקה במונחי מאבק.[17]
דרך שנייה היא בהעלמת מנגנונים מבוססי-לגיטימיות. בהקשר אחר עמדתי על כך שמנגנונים שונים אשר מיועדים לקדם דיאלוג חוקתי ודמוקרטי בין בית המשפט העליון לרשויות הפוליטיות הם בעלי תכלית נוספת של השאת לגיטימיות לפסקי הדין.[18] בין אלה ניתן לציין (1) רטוריקה דיאלוגית, אשר מביאה אל הכתוב, במפורש, את יכולת המחוקק להגיב בתגובה חקיקתית לפסק הדין, ורואה בכך כחלק מדינמיקה חוקתית רצויה ולא כעקיפה של המלאכה השיפוטית;[19] (2) מנגנונים מבוססי-תגובה, המאפשרים לבית המשפט להביע עמדה מבלי שעמדתו תהיה המחייבת באותו מקרה. דוגמאות בולטות הן מתן מעמד נורמטיבי ליוזמות חקיקה, אשר משהה את ההכרעה השיפוטית בשל קיומה של הצעת חוק באותה סוגיה, ומעודדת את קבלת ההכרעה בזירה הפוליטית,[20] וכן התראת הבטלות, אשר מכריזה על קיומו של פגם חוקתי או חוקי אך נמנעת מביטולו ומותירה לרשויות הפוליטיות את הבחירה כיצד לנהוג במקרה הבא;[21] (3) סעדים מרוככים, הקבועים לצד הבטלות, ומאפשרים – לעיתים מקלים – למחוקק להגיב לפסק הדין בזירה הפוליטית. דוגמה בולטת היא השעיית הכרזת הבטלות, אשר קובעת פרק זמן בן מספר חודשים (לעתים אף שנים) עד שהכרזת הבטלות תיכנס לתוקף, ומאפשרת למחוקק לקבוע בתוך תקופת הביניים מדיניות שונה.[22]
ואולם, מנגנונים אלה לרוב לא מופיעים בסיקורים התקשורתיים של פסקי הדין. חלק ניכר של הדיווחים הוא תיאור עובדתי קצר של הסוגיה שעמדה להכרעה, תיאור של "השורה התחתונה" של ההכרעה והרחבה על אודות תגובות פוליטיות לפסק הדין ולהשלכותיו. בהקשר זה בחנתי את פסקי הדין החל משנת 2012 שבהם בוטלה חקיקה, תוך מיפוי המנגנונים מבוססי-לגיטימיות שנעשה בהם שימוש בכל מקרה ומקרה. לצד זאת בחנתי סיקור עיתונאי של פסק הדין בכל אחד מחמשת אתרי החדשות הנקראים ביותר. למעט בחירת הסעדים אשר בחלק מהמקרים זכתה לתהודה גם בסיקור העיתונאי, הרטוריקה הדיאלוגית, מקום בו הייתה קיימת, והמנגנונים מבוססי-תגובה, לרוב לא אוזכרו בסיקור העיתונאי.[23]
רובד שלישי של פגיעה בלגיטימיות השיפוטית נעוץ בהצגה תקשורתית של תמונה חד-צדדית של התערבות שיפוטית מוגברת, אשר יוצרת רושם של תופעת ה"אקטיביזם שיפוטי". בפועל, אחוזי ההתערבות של בית המשפט העליון בעתירות מוערכים באחוזים בודדים.[24] אך התקשורת, באופן טבעי לחלוטין, ובהיעדר עניין ציבורי, אינה מציגה את המקרים שבהם אין התערבות. בפועל רבות מהעתירות סמויות מן העין ומסתיימות במחיקה או בפתרון הבעיה מחוץ לכותלי בית המשפט.[25] פסקי דין בסוגיות בוערות שבהן בית המשפט נמנע מלהתערב אמנם מושכים מידה מסוימת של תשומת לב, אך באופן חלקי בלבד, משום שהם אינם מעוררים תגובות פוליטיות וציבוריות לעומת פסקי דין שבהם התערבות שיפוטית. התמונה שמצטיירת לבסוף, כתוצאה מדגש תקשורתי על פסקי הדין שבהם הייתה התערבות במדיניות הממשל, היא תמונה של התערבות שיפוטית מוגברת.
שאלה מתבקשת היא מהם הטעמים לכך, ובכך אעסוק כעת.
דפוסי העבודה השונים והפער הבלתי-נמנע
ניתן להציע מספר סיבות לתופעת הרידוד. חלקן תלויות במערכת המשפט. חלקן בעולם התקשורת. וחלקן, כדרכן של מורכבויות, בתווך שבין השניים. תחילת הדברים בכך שפסקי הדין עצמם תורמים לבעיה, במספר רבדים. הזיהוי של בעיות אלה והביקורת עליהן ראשיתם במחקר שמקורו בארצות-הברית. ואולם, לכל אלה תהודה ויישום גם בפסיקת בית המשפט בישראל. ראשית, אורכם של פסקי הדין, סוגיה שזכתה לביקורת אקדמית כבר לפני יותר משלושים שנה.[26] בחינת אורכם הממוצע של פסקי הדין שהורו על בטלות חקיקה – סוגיה מרכזית וחשובה לכל הדעות – מעלה כי בקרב פסקי הדין העדכניים מאז שנת 2010, האורך הממוצע של פסק דין של בית המשפט העליון הישראלי עומד על 132 עמודים. זהו היקף המכביד על המשפטנית, לא רק על העיתונאית. שנית, פסקי דין כתובים באופן מסורבל שנטען כי "אינו מיועד לקריאה",[27] כוללים ניתוח דוקטרינרי מורכב, נוקטים בשפה של מומחיות,[28] וקריאתם, טענו מבקרים, נעדרת ערך אינטלקטואלי ושקולה ל"קריאת חוק מס הכנסה".[29] אף השפה והסגנון אינם נגישים, ולרוב בית המשפט אינו עושה מאמץ להנגיש את פסקי הדין. לעיתים קרובות הוא מטפל במורכבות משפטית על-ידי הוספת מורכבות משפטית וריבוד נוסף חלף פישוט והבהרה. נוסף על כך, בית המשפט גם אינו תופס את הציבור כקהל רלוונטי, וכלל אינו מייעד אליו את פסקי הדין.[30] במצב דברים זה, השחקן המרכזי שמתווך את פסקי הדין זו התקשורת. וכאשר זו תמונת המציאות, הסיכויים לפרשנות שגויה של פסקי דין הם אדירים.[31]
טעמים נוספים מצויים בעולם התקשורת. טעם אחד, מרכזי ביותר לשיטתי, נעוץ במהירות הדיווח.[32] קיים צורך, בעיקר בעיתונות הדיגיטלית שם התחרות על מהירות קשה עוד יותר, לסקר מהר.[33] השיקול המרכזי הוא לפרסם והמהירות מגיעה על חשבון עומק. כאשר העיתונאית נדרשת לקרוא, להבין ולסקר תוך טווח זמן קצר פסקי דין מורכבים, המשימה נדונה מראש לכישלון בכל הנוגע לממד העומק.[34] טעם נוסף נעוץ בקושי לסקר בצורה שהיא מהצד האחד מדויקת, ומהצד האחר ברורה לציבור. בשל כך קיים חשש תמידי מפישוט-יתר והעלמת ניואנסים מפסק הדין.[35] טעם רדיקלי יותר למצב הקיים נעוץ בכך שתרבות המדיה נשלטת על-ידי תפיסה של קונפליקט כערך חדשותי.[36] ככל שהסכסוך והמתח עצמם הם הערך, התקשורת תבקש להעלים את הממדים הדיאלוגיים והשיחניים של פסק הדין לטובת הקצנת העמדות שבוטאו בו. תפיסה זו מרכזית לא רק ביחס לרידוד פסקי הדין ולהעלמת המאפיינים הדיאלוגיים ומשיאי-הלגיטימיות שבו, אלא לעצם הצגת התמונה החד-צדדית. כאמור, בפסקי דין שדוחים עתירות, או פסקי דין שאינם מעוררים עניין ציבורי ופוליטי ומשקפים פסיקה מקצועית "נקייה", אין קונפליקט ואין עניין ציבורי באותה עצימות. ועל-כן, הציבור נחשף רק למקרי הקצה הבולטים (salient) באופן שכשלעצמו פוגע באופן שבו הציבור תופס את פועלו של בית המשפט העליון.
שלישית ולבסוף, הפער המוקצן בין המוסדות והאופן שבו הם פועלים. בעוד שמערכת המשפט היא איטית, מחושבת וכבולה במגבלות רבות; מערכות התקשורת, ודאי הדיגיטליות, הן זריזות, ערניות ורספונסיביות יותר. פער בולט זה עשוי להוביל את אמצעי התקשורת "למעוד ולחטוא לעתים לעסוק בשטחיות, [ו]בביסוס עובדתי לקוי".[37] פלג בספרה מצביעה גם על פערי השפה: בעוד שהשפה המשפטית היא מאופקת ומורכבת, ובנויה על הנמקה לוגית מפורטת, התקשורת היא זריזה, ונוטה להיות לעומתית כדי ליצור עימותים ולעורר רגש.[38] יתרה מכך, העקרונות המשפטיים של פירוט והנמקה אינם מתיישבים עם הצורך התקשורתי לתאר את עיקר הדברים בחמש פסקאות.[39]
בין תוצאה לכוונה ומה ניתן לעשות כעת?
המסקנה המתבקשת מהדברים האמורים היא כי התקשורת, אשר מהווה שחקנית פעילה בתיווך פסקי הדין של בית המשפט העליון לציבור, פוגעת במידה מסוימת בלגיטימיות של בית המשפט העליון בקרב הציבור. היא מציגה לאורך זמן תמונה בעלת אופי חד-צדדי של מידת המעורבות השיפוטית. היא מובילה לאבדן ניואנסים מרכזיים בהנמקה ובמורכבות ההכרעה המשפטית. עם זאת, היא אינה כופרת בעצם ההצדקה לקיומה של ביקורת שיפוטית. היא אמנם מציגה את בית המשפט באופן שנחזה להיות "אקטיביסט", אך היא אינה מנסה לשמוט את הקרקע מתחת לפעולתו, לקעקע את הצורך בביקורת השיפוטית או לקרוא לפגיעה בסמכויות בית המשפט.
ניתן לתהות כיצד ניתן לגשר על הפערים האדירים הללו, שמגיעים מכל תחום בנפרד, ומתחזקים בנקודת המפגש בין השניים. שהרי, עולם התקשורת לא ישתנה. למעשה, התקשורת הדיגיטלית הולכת ומתקצרת ומאבדת יותר ויותר מהריבוד שלה. פסקי הדין, מהצד השני, אינם מתקצרים. הביקורות כנגד הסגנון השיפוטי קיימות מזה עשורים ולא נצפה כל שינוי מגמה. בארצות-הברית עלו למשל הצעות לייעול ושיפור איכות הסיקור העיתונאי, כגון הענקת גישה מוקדמת לפסק הדין לעיתונאים או "מתווכת" מהאקדמיה המשפטית אשר תסביר לעיתונאים את משמעויות פסק הדין. הצעות אלה נגנזו.[40]
חלופה עליה ניתן להצביע לצורך שיפור המצב הוא סיכום רשמי מוסמך של פסק הדין, מטעם בית המשפט, בהיקף של שניים עד שלושה עמודים. תקציר רשמי זה יכלול את עיקרי ההנמקה ואת הדגשים שבית המשפט מוצא כמרכזיים ובעלי משמעות, וכי אותם ראוי ומוטב לסקר. הצעה זו תאפשר לא רק למנוע טעויות בולטות ובוטות בסיקור, אלא גם יאפשר לציבור המתעניין, שלא יפנה לקרוא את כל פסק הדין הן מטעמי עניין, הבנה או זמן, להבין את הפסיקה באופן בלתי-אמצעי ללא המתווך התקשורתי. זהו הסדר ישים אשר כיום מיושם בתיקים בולטים בבית המשפט העליון באנגליה[41] ובבית הדין האירופי לזכויות אדם.[42] אמנם בית המשפט נדרש להשקיע בכך משאבים מועטים, אך נדמה שמדובר במחיר צנום לשלם לעומת הפגיעה בתמיכה הציבורית שהוא חשוף לה פעם אחר פעם.
נספח
כתבות המסקרות את בג"ץ רסלר (2012)
· גליקמן, אביעד (2012, 21 בפברואר). בג"ץ ביטל את חוק טל: לא חוקתי, יפוג באוגוסט. Ynet https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4192911,00.html
· גרוסמן, גלעד (2012, 21 בפברואר). בג"ץ קיבל העתירות: 'חוק טל' לא יוארך אחרי אוגוסט. וואלה. https://news.walla.co.il/item/2510757
· בג"ץ הכריע: חוק טל לא יוארך (2012, 21 בפברואר). N12. https://www.mako.co.il/news-law/legal/Article-d023746eab0a531018.htm
· מעריב – לא אותר
· אטינגר, יאיר (2012, 21 בפברואר). בג"ץ פסל את חוק טל: "ערכי היסוד של מדינת ישראל אינם יכולים לשאת אותו". הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/education/2012-02-21/ty-article/0000017f-e3f2-d568-ad7f-f3fbec0e0000
כתבות המסקרות את בג"ץ נסר (2012)
· גליקמן, אביעד (2012, 22 במאי). בג"ץ: המדינה מפלה יישובים ערבים בהטבות מס הכנסה. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4232847,00.html
· גרוסמן, גלעד (2012, 22 במאי). בג"ץ קבע: הטבות מס – גם ליישובים ערבים בפריפריה. וואלה. https://news.walla.co.il/item/2535341
· מאקו N12 – לא אותר
· מעריב – לא אותר
· זרחין, תומר וחורי, (2012, 22 במאי). בג"ץ: הטבות המס ליישובים בפריפריה נעשות באופן אקראי ופוגעות בשוויון. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/law/2012-05-22/ty-article/0000017f-db66-df9c-a17f-ff7e221e0000
כתבות המסקרות את בג"ץ חסן (2012)
· אפרים, עומרי (2012, 28 בפברואר). גם בעלי רכב זיכו לקצבה: 'ביניש נתנה לנו אוויר. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-4196306,00.html
· וואלה – לא אותר
· דורית ביניש נפרדת בדמעות מביהמ"ש העליון: "יש קווים אדומים שאסור לחצות" (2012, 28 בפברואר). N12. https://www.mako.co.il/news-law/legal/Article-b4d251c8b71c531018.htm
· מעריב – לא אותר
· זרחין, תומר (2012, 28 בפברואר). ביניש נפרדת בפסיקה: החזקת רכב אינה עילה לשלילת קצבת הבטחת הכנסה. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/law/2012-02-28/ty-article/0000017f-e210-df7c-a5ff-e27a5c740000
כתבות המסקרות את בג"ץ אדם (2013)
· בג"ץ ביטל חוק: לא לעצור מסתננים ל-3 שנים (2013, 16 בספטמבר). Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4430362,00.html
· ויילר-פולר, דנה וגרוסמן, גלעד (2013, 16 בספטמבר). בג"ץ ביטל החוק שמאפשר לעצור זרים ל-3 שנים. וואלה. https://news.walla.co.il/item/2678814
· בג"ץ ביטל התיקון לחוק המסתננים (2013, 16 בספטמבר). N12. https://www.mako.co.il/news-law/legal/Article-b0107f77a962141004.htm
· מעריב – לא אותר
· ליאור, אילן (2013, 16 בספטמבר). בג"ץ פסל את התיקון לחוק המסתננים וקבע כי אינו חוקתי. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/law/2013-09-16/ty-article/0000017f-f133-da6f-a77f-f93f97c30000
כתבות המסקרות את בג"ץ איתן (2014)
· מגנזי, אביאל ואפרים, עומרי (2014, 22 בספטמבר). מתקן חולות ייסגר, אסור לכלוא מסתננים לשנה. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4572602,00.html
· ויילר-פולק, דנה (2014, 22 בספטמבר). בג"ץ קבע: אסור לכלוא בקשי מקלט לשנה – ללא משפט. וואלה. https://news.walla.co.il/item/2787244
· שלמור, גלעד (2014, 22 בספטמבר). דרמה בבג"ץ: אסור לכלוא מסתנננים ללא משפט. N12. https://www.mako.co.il/news-law/legal-q3_2014/Article-9f0c31e320e9841004.htm
· מעריב – לא אותר
· ליאור, אילן (2014, 22 בספטמבר). בג"ץ ביטל את התיקון לחוק ההסתננות והורה לסגור את מתקן חולות. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/law/2014-09-22/ty-article/0000017f-f495-d47e-a37f-fdbd96720000
כתבות המסקרות את בג"ץ אבנרי (2015)
· מגנזי, אביאל (2015, 15 באפריל). הסנקציות לא בוטלו: נפסל סעיף בחוק החרם. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4646905,00.html
· גינת, גלי (2015, 15 באפריל). בימין מברכים: בג"ץ הותיר על כנם את רוב סעיפי 'חוק החרם. וואלה. https://news.walla.co.il/item/2846457
· חדד, עופר (2015, 15 באפריל). שופטי בג"ץ אישרו את 'חוק החרם." N12. https://www.mako.co.il/news-law/legal-q2_2015/Article-9b1463f17edbc41004.htm?partner=tagit
· זינו, אבירם (2015, 15 באפריל). בג"ץ הכריע: ניתן לגבות פיצויים נגד הקוראים לחרם על ישראל. מעריב. https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-471885
· חובל, רויטל (2015, 15 באפריל). שופטי בג"ץ הכריעו: אפשר לגבות פיצויים נגד מי שקרא לחרם על מדינת ישראל. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/law/2015-04-15/ty-article/0000017f-e1cc-d75c-a7ff-fdcdef130000
כתבות המסקרות את בג"ץ דסטה (2015)
· בפעם השלישית ברציפות: בג"ץ מתערב בחקיקה של הכנסת נגד המסתננים (2015, 11 באוגוסט). Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4689819,00.html
· בריינר, יהושע וויילר-פולק, דנה (2015, 11 באוגוסט). בג"ץ פסל חלקית את חוק המסתננים: '20 חודשים ב'חולות' – לא מידתי. וואלה. https://news.walla.co.il/item/2881025
· בג"ץ: זמן החזקת המסתננים במתקן לא מידתי (2015, 11 באוגוסט). N12. https://www.mako.co.il/news-law/legal-q3_2015/Article-b06f1a7d03d1f41004.htm?Partner=searchResults
· בגנו, יובל (2015, 11 באוגוסט). בפעם השלישית: בג"צ דחה באופן חלקי את חוק המסתננים. מעריב. https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-493148
· ליאור, אילן (2015, 11 באוגוסט). בג"ץ: ניתן להחזיק מבקשי מקלט בחולות, אך התקופה שנקבעה לא מידתית. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/law/2015-08-11/ty-article/0000017f-e4b2-d38f-a57f-e6f2f1cf0000
כתבות המסקרות את בג"ץ התנועה למען איכות השלטון (2017)
· פרידסון, יעל, יהב, תלם ונחשוני, קובי (2017, 12 בספטמבר). דרמה בבג"ץ: בוטל החוק שהעבירו החרדים לפטור מגיוס. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5015680,00.html
· לוי סדן, אמרי, ואדמקר, יקי (2017, 12 בספטמבר). בג"ץ ביטל את חוק גיוס חרדים המאפשר פטור לתלמידי ישיבות. וואלה. https://news.walla.co.il/item/3096575
· שרקי, יאיר (2017, 12 בספטמבר). דרמה בבג"ץ: בוטל חוק גיוס חרדים. N12. https://www.mako.co.il/news-law/legal-q3_2017/Article-f4a7989bf467e51004.htm?Partner=searchResults
· שמעוני, מור ובנדר, אריק (2017, 12 בספטמבר). דרמה בבג"ץ: אי גיוס בני הישיבות בוטל – "פגיעה עמוקה בשוויון". מעריב. https://www.maariv.co.il/news/law/Article-599059
· רבינוביץ, אהרן וליס, יהונתן (2017, 12 בספטמבר). בג"ץ הכריע: החוק הפוטר תלמידי ישיבות מגיוס לצה"ל יבוטל. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/education/2017-09-12/ty-article/0000017f-dbed-d3ff-a7ff-fbed11070000
כתבות המסקרות את בג"ץ קוונטינסקי (2017)
· יהב, תלם (2017, 6 באוגוסט). בג"ץ הכריע: בוטל חוק מס דירה שלישית. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4999391,00.html
· ציאון, הילה (2017, 6 באוגוסט). בג"ץ ביטל את החוק למיסוי דירה שלישית. וואלה. https://nadlan.walla.co.il/item/3086923
· דדון, אדוה ולייבזון, יונה (2017, 6 באוגוסט). בג"ץ ביטל את מס הדירה השלישית. N12. https://www.mako.co.il/news-money/economy-q3_2017/Article-9a9a69c7d08bd51004.htm?partner=tagit
· שמעוני, מור (2017, 6 באוגוסט). בג"ץ ביטל את חוק מיסוי דירה שלישית: "הליך קבלת החלטות לא תקין". מעריב. https://www.maariv.co.il/business/economic/israel/Article-594472
· זרחיה, צבי (2017, 6 באוגוסט). מכה לכחלון: בג"ץ ביטל את חוק מס דירה שלישית. הארץ. https://www.haaretz.co.il/realestate/2017-08-06/ty-article/0000017f-ef40-d223-a97f-efdd28280000
כתבות המסקרות את בג"ץ ארד-פנקס (2020)
· פרידסון, יעל ואלון, אמיר (2020, 27 בפברואר). בג"ץ למדינה: יש לאפשר פונדקאות לבני זוג מאותו המין. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5685915,00.html#:~:text=%D7%91%D7%99%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%20%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%95%20%D7%9B%D7%91%D7%92,%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%9F%20%D7%90%D7%AA%20%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7%20%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%AA.
· דולב, דניאל וירקצי, דנה (2020, 27 בפברואר). בג"ץ הכריע: יש לאפשר לזוגות חד-מיניים גישה לפונדקאות בישראל. וואלה. https://news.walla.co.il/item/3343458
· פעילן, מיכל וצין, מיכל (2020, 27 בפברואר). בג"ץ קבע: יש לאפשר לזוגות חד-מיניים גישה להליך פונדקאות. N12. https://www.mako.co.il/news-israel/2020_q1/Article-bdde6af64878071027.htm
· בגנו, יובל, ברסקי, אנה ווסרמן, מתן (2020, 27 בפברואר). בג"ץ אישר פונדקאות בישראל לזוגות חד-מיניים. מעריב. https://www.maariv.co.il/news/law/Article-750840
· ירון, לי, בנדל, נטעאל וליס, יהונתן (2020, 27 בפברואר). בג"ץ קבע כי יש לאפשר לזוגות חד-מיניים להביא ילדים בהליך פונדקאות. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/law/2020-02-27/ty-article/0000017f-e7c4-d62c-a1ff-ffffe8510000
כתבות המסקרות את בג"ץ גרסגהר (2020)
· פרידסון, יעל אלון, אמיר (2020, 23 באפריל). בג"ץ ביטל את הוראת 'חוק הפיקדון' לקצץ שכר מסתננים כדי לעודד עזיבה. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5719803,00.html#:~:text=%D7%91%D7%92%22%D7%A5%20%D7%A7%D7%91%D7%A2%20%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D%20(%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%99,%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99%D7%AA%20%2D%20%D7%95%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%94.
· ירקצי, דנה ודולב, דניאל (2020, 23 באפריל. בג"ץ ביטל את פיקדון שכרם של עובדים זרים שנועד לעודד את עזיבתם. וואלה. https://news.walla.co.il/item/3353321
· פעילן, מיכל (2020, 23 באפריל). בג"ץ קבע: 'חוק הפיקדון' שמעכב חלק משכרם של מסתננים לא חוקתי – ויבוטל. N12. https://www.mako.co.il/news-israel/2020_q2/Article-b7694cd0277a171027.htm?Partner=searchResults
· וסרמן, מתן (2020, 23 באפריל). העליון ביטל את החוק שחייב עובדים מסתננים להפקיד חמישית משכרם. מעריב. https://www.maariv.co.il/news/law/Article-761659
· ירון, לי (2020, 23 באפריל). בג"ץ הורה לבטל את 'חוק הפיקדון' שמחייב מבקשי מקלט להפריש 20% משכרם. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/law/2020-04-23/ty-article/.premium/0000017f-f418-d497-a1ff-f69827d40000
כתבות המסקרות את בג"ץ עיריית סילוואד (2020)
· מורג, גלעד, פרידסון, יעל, צימוקי, טובה, בן קימון, אלישע, קרני, יובל ואזולאי מורן (2020, 9 ביוני). בג"ץ הורה על ביטול "חוק ההסדרה" משום שאינו חוקתי. Ynet. www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5745507,00.html
· דולב, דניאל, אדמקר יקי והורודניצ'אנו, מאיה (2020, 9 ביוני). בג"ץ הורה לבטל את חוק ההסדרה: "אינו חוקתי". וואלה. https://news.walla.co.il/item/3366180
· חדד, עופר וליאל, דפנה (2020, 9 ביוני). בג"ץ פסל את חוק ההסדרה: המדינה לא תוכל להפקיע קרקעות פרטיות מפלסטינים. N12. https://www.mako.co.il/news-military/2020_q2/Article-fed57d675b99271026.htm?Partner=searchResults
· וסרמן, מתן, בנדר, אריק ורייבה ברסקי, אנה (2020, 9 ביוני). העליון הורה על ביטול חוק ההסדרה: "הוא אינו חוקתי". מעריב. https://www.maariv.co.il/news/law/Article-770390
· שיזף, הגר (2020, 9 ביוני). בג"ץ הורה לבטל את החוק המאפשר הפקעת קרקעות של פלסטינים. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/politics/2020-06-09/ty-article/0000017f-e5ee-df2c-a1ff-ffffd2930000
כתבות המסקרות את בג"ץ עדאלה (2021)
· מורג, גלעד (2021, 8 ביולי). בג"ץ: שלילת קצבאות מהורי בני נוער שביצעו עבירות ביטחוניות – לא חוקתית. Ynet. https://www.ynet.co.il/news/article/r1kxaiep00
· וואלה – לא אותר
· אראל, יובל (2021, 8 ביולי). בג"ץ קבע: החוק ששולל קצבאות מהורי קטין שביצע עבירות ביטחון אינו חוקתי. N12. https://www.mako.co.il/news-israel/2021_q3/Article-2acdd0109d58a71026.htm?Partner=searchResults
· מעריב – לא אותר
· בנדל, נטעאל (2021, 8 ביולי). בג"ץ: החוק ששולל קצבאות מהורי קטין שביצע עבירות טרור אינו חוקתי. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/politics/2021-07-08/ty-article/0000017f-e67f-df5f-a17f-ffff06780000
[1] לשימוש אסטרטגי בדוקטרינה המשפטית ראו: Margit Cohn, Form, Formula and Constitutional Ethos: The Political Question/Justiciability Doctrine in Three Common Law Systems, 59 Am. J. Comp. L. 675 (2011).
[2] G. A. Donohue, P. J. Tichenor and C. N. Olien, Mass media functions, knowledge and social control 50 Journalism Quar. 652 (1973).
[3]Gregory A. Caldeira, Neither the Purse nor the Sword: Dynamics of Public Confidence in the Supreme Court 80 Am. Pol. Sci. Rev. 1209, 1216 (1986); E. E. Slotnick, Media Coverage of Supreme Court Decision Making: Problems and prospects 75 Judicature 128, 128 (1991) (להלן: Slotnik); Florian Sauvageau, David Schneiderman & David Taras, Last Word: Media Coverage of the Supreme Court of Canada. Vancouver 8 (UBC Press, 2005) (להלן: Sauvageau, Schneiderman and Taras); אילה פרוקצ'יה "תקשורת, משפט, ובית המשפט" ספר אליקים רובינשטיין 1297, 1299 (אהרן ברק, מרים מרקוביץ-ביטון, אילה פרוקצ'יה ורינת סופר עורכים, 2021) (להלן: פרוקצ'יה).
[4] Jan E. Leighley, Mass Media and Politics: A Social Science Perspective (2004).
[5] Richard Davis, Decisions and Images: The Supreme Court and the Press (1994); Richard Davis & Vincent J. Strickler, The Invisible Dance: The Supreme Court and the Press 29 Pers. Pol. Sci. 85 (2009).
[6] Charles H. Franklin & Liane C. Kosaki, Republican Schoolmaster: The U.S. Supreme Court, Public Opinion, and Abortion 83 Am. Pol. Sci. Rev. 751 (1989).
[7] Sauvageau, Schneiderman and Taras, לעיל ה"ש 3, בעמ' 228–229.
[8] פרוקצ'יה, לעיל ה"ש 3, בעמ' 1312.
[9] מק'צ'סני מסביר זאת בקיומה של תלות: "The media get access to the elite as long as the media faithfully report what the elite wants reported". Robert W. McChesney, Digital Disconnect: How Capitalism is Turning the Internet Against Democracy 88 (2013). ראו גם במחקרו של אלבז, ממנו עולה כי התקשורת בסופו של דבר אינה משרתת אליטה או אידאולוגיה זו או אחרת אלא דווקא מתאפיינת בהיותה נאמנה למדי למוסדות השלטון. שגיא אלבז נאמנות למקור: תקשורת, אידאולוגיה ותרבות פוליטית בישראל (2014).
[10] מנחם מאוטנר ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי (1993); דן כספי "בין שני מוסדות: על משפט ותקשורת" קשר 42, 6 (2011) (להלן: כספי); עידו פורת "השתלטות חוקתית בישראל – האמנם" ICON-S-IL Blog (8.6.2017) https://shorturl.at/jyK48/.
[11] רינה בוגוש וענת פלג "תיקים בתקשורת: בית המשפט העליון בעיתונות הכתובה, 1970–2000" מגמות 1, 62, לוח 5 (2009).
[12] Bojan Bugarič, Central Europe’s descent into autocracy: A constitutional analysis of authoritarian populism, 17 Int'l J. Const. L. 597 (2019) (הונגריה); Ozan O. Varol, Stealth Authoritarianism in Turkey, in Constitutional Democracy in Crisis 339, 339–340 (Mark A. Graber, Sanford Levinson & Mark Tushnet ed., 2018) (טורקיה). מרדכי ורוזנאי מתארים זאת גם בהקשר הישראלי: Nadiv Mordechay & Yaniv Roznai, A Jewish and (Declining) Democratic State? Constitutional Retrogression in Israel, 77 MD. L. REV. 244 (2017). ראו בסקירה השוואתית רחבה: Aziz Huq & Tom Ginzburg, How to Save a Constitutional Democracy 82 (2018).
[13] Donald P. Haider-Markel, Mahalley D. Allen & Morgen Johansen, Understanding Variations in Media Coverage of U.S. Supreme Court Decisions 11 Press/Politics 64, 66 (2006).
[14] ענת פלג דלתיים פתוחות: השפעת התקשורת על המשפט בישראל (2012); זאב סגל "סוכת השפיטה תחת מתקפה" הארץ (16.10.2005) https://shorturl.at/jsCFQ (להלן: פלג).
[15] Slotnik, לעיל ה"ש 3.
[16]Sauvageau, Schneiderman, and Taras, לעיל ה"ש 3.
[17] Matthew P. Hitt & Kathleen Searles, Media Coverage and Public Approval of the U.S. Supreme Court 35 Political Communication 566 (2018).
[18] ראו בהרחבה: Bell E. Yosef, Practice Makes Dialogue: Reconceptualizing Constitutional Interaction between Courts and Legislatures, 15 ICL 115 (2021).
[19] הידוע כ"חוק עוקף בג"ץ". ראו בהקשר זה אצל אורי אהרונסון "מדוע הכנסת לא ביטלה את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? על הסטטוס קוו כקושי אנטי-רובני" עיוני משפט לז 509, 520 (2016).
[20] Bell E. Yosef, The Legal Supremacy of Legislative Initiatives in Judicial Proceedings: The Israeli Lesson, 18 Int'l J. Const. L. 965 (2020).
[21] חנן מלצר ואוריאל רוזנברג "התראת הבטלות: דוגמה לדרך האמצע של השופט אליקים רובינשטיין" ספר אליקים רובינשטיין 1175 (אהרן ברק, מרים מרקוביץ-ביטון, אילה פרוקצ'יה ורינת סופר עורכים, 2021); בל יוסף "שבע הערות קצרות על התראת הבטלות" ICON-S-IL Blog (15.5.2018) https://shorturl.at/hAX02.
[22] יגאל מרזל "השעיית הכרזת הבטלות" משפט וממשל ט 36 (2006).
[23] ראו את פסקי הדין והסיקורים בנספח. הסיקורים שנבחנו היו סיקורים חדשותיים בלבד, שנכתבו על-ידי עיתונאים ועיתונאיות. ניתוח של פסק הדין, פרשנות וטורי דעה לא נכללו במחקר.
[24] ראו בניתוח עדכני על-בסיס מאגר המידע של בית המשפט העליון הישראלי: קרן וינשל "השלכות תכנית לוין על קבלת החלטות אידיאולוגית ואקטיביזם שיפוטי בבית המשפט העליון – ניתוח אמפירי" ICON-S-IL Blog (15.2.2023) https://shorturl.at/fsvN5. אך בשלושה אחוזים עמדת המדינה נדחתה בפסק הדין באופן חלקי או מלא. ב-14 אחוזים המדינה הסכימה להתפשר. כל שאר המקרים נדחו או נמחקו.
[25] יואב דותן "'קדם-בג"ץ'' ודילמות חוקתיות לגבי תפקידה של פרקליטות המדינה במסגרת התדיינות בבג"ץ" משפט וממשל ז 159 (2004).
[26] Abner J. Mikva, For Whom Judges Write, 61 S. Cal. L. Rev. 1357, 1364 (1988).
[27] Frederick Schauer, Opinions as Rules, 62 U. Chi. L. Rev. 1455, 1455 (1995) (להלן: Schauer).
[28]Robert F. Nagel, The Formulaic Constitution 84 Mich. L. Rev. 165 (1985).
[29] Daniel Farber, Missing the "Play of Intelligence", 36 William & Mary Law Review 147, 147 (1994).
[30] יש הכוללים בהקשר זה גישה צרה בלבד אשר לפיה הקהל של פסקי הדין הוא קהל מצומצם בלבד, וממקדת את העדשה בצדדים לסכסוך ובשופטי הערכאות שלמטה (ראו למשל Richard A. Posner, Judges' Writing Styles (And Do They Matter), 62 U. Chi. L. Rev. 1421, 1430–1431 (1995); Patricia M. Wald, A Reply to Judge Posner, 62 U. Chi. L. Rev. 1451, 1453 (1995)). גישה רחבה יותר כוללת בגדרי הקהל של פסק הדין שופטים אחרים, עורכי דין, סטודנטים למשפטים ואת האקדמיה, אך עודנה מדירה את הציבור. Schauer, לעיל ה"ש 27, בעמ' 1464–1465. אך מעטות נוקטות בגישה הכוללת גם את הציבור בכללותו. ראו Daphne Barak-Erez, Writing Law: Reflections on Judicial Decisions and Academic Scholarship, 41 Queen Law Journal 255 (2015).
[31] Slotnick, לעיל ה"ש 3, בעמ' 132–133.
[32] שם, בעמ' 133.
[33] פלג, לעיל ה"ש 14, בעמ' 10.
[34] Richard Davis, The Symbiotic Relationship Between the U.S. Supreme Court and the Press, in Covering the United States Supreme Court in the Digital Age 4, 21–22 (Richard Davis ed, 2014) (להלן: Davis).
[35] Slotnick, לעיל ה"ש 3, בעמ' 136.
[36] Davis, לעיל ה"ש 34, בעמ' 18.
[37] כספי , לעיל ה"ש 10, בעמ' 7.
[38] פלג, לעיל ה"ש 14, בעמ' 50.
[39] Sauvageau, Schneiderman and Taras, לעיל ה"ש 3, בעמ' 29.
[40] Slotnick, לעיל ה"ש 3, בעמ' 134–135.
[41] ראו באתר בית המשפט העליון בבריטניה, כאן. בחירה בכל פסק דין לפי כל שנה מאפשרת גישה פתוחה לפרטי התיק, הכוללים את עיקר העובדות והשאלה המשפטית שנדונה, ובהמשך גם את תקציר ההכרעה. דוגמה לתקציר ממוסמך מטעם בית המשפט זמינה כאן.
[42] ראו במאגר המידע של בית הדין האירופי לזכויות אדם. יש פרסום לעיתונות (לרוב בן פסקה או שתיים) ולצד זאת סיכום משפטי של פסק הדין מפורטט יותר בהיקפו.
Comments